תפסתי אותו בכל הכוח וכרכתי סביבו את החבל. סוף סוף הצלחתי
להשיג אותו ואוכל להביא לה אותו.
מה לא עושים בשביל אהבה? היה זה הענן ה-190 במס' שתפסתי
בשבילה. בהתחלה היו אלו בגדר אשליות אהבה מתוקות- "מה תעשה
בשבילי?",שאלה, "האם היית מוכן להביא לי את הענן הזה?" ואני
לתומי עניתי שכן. היא חיבקה ונישקה ושוב הרווחתי זיון בלילה.
כך חשבתי שיקרה כל הזמן, עד שיום אחד, קמה בבוקר לפניי וניגשה
אליי עירומה כביום היוולדה כשרק חבל ושק בידיה. "זוכר?"' שאלה.
"מה זוכר?", עניתי. "הענן,שהבטחת לי...", השיבה. "כן אהובה,בטח
זוכר,בואי כנסי למיטה ונישן עוד כמה שעות", מצאתי את עצמי
אומר. "אין מיטה", צעקה, תפסה את הסדין והפכה אותי על השטיח.
"היום אתה הולך לתפוס לי ענן". "נו טוב",נאנחתי...

"ולא סתם ענן", אמרה, "אני רוצה ענן בצורת מכונית ולא סתם
מכונית אלא כזו עם גג נפתח, מושבים מעור אנטילופה ורדיו
צעקני". "בסדר, בסדר", אמרתי ויצאתי לדרך. עוד קודם לכן,
ביררתי במדריך לשמיים הפתוחים היכן אוכל להשיג ענן שכזה. שם
היה כתוב, שרק באזור הר הגעש וזוב שבאיטליה נמצאים עננים כאלו
ואני כמובן הגעתי לשם וגררתי את ענן המכונית עד לשדרות סאנסט,
חתיכת נסיעה.
במשך חודש שלם היא נסעה במכונית הענן עד שנמאס לה. כל הכוסיות
שישבו במושב האחורי וליקקו לה את העורף כבר לא עניינו אותה
יותר, היא רצתה עכשיו עננים חדשים-קודם הגיע ענן כדור הפורח,
אח"כ המסוק, אח"כ רצתה ענן גור כלבים וענן סוס כמובן וחתול
ומכונת קפה וגלידה ומה לא.

לאט לאט החלו השמיים מתרוקנים מעננים והשמש הטיחה את פניה
בעולם. באו"ם כבר החלו הדיבורים על מעשים שצריכים להיעשות, אך
אף אחד לא ידע באמת מהו הפיתרון ההולם.עד שהגיע זקן בן 200,
קברן במקצועו והציע שנקים שמורה של עננים. כולם התלהבו והריעו
והחלו אוספים עננים פצועים ומטפלים בהם יפה, משקים אותם 3
פעמים ביום וכשהם כבר בריאים, מזרימים לתוכם קצת הליום כדי
שיחזרו הביתה לאמא ואבא ענן. ובינתיים,היא כבר מצאה ענן חתיך
שמזיין הרבה יותר טוב ממני ובתגובה, גנבתי לה את ענן המכונית
ונסעתי בפראות בכל העיר. מרוב המהירות, איבדתי שליטה ונכנסתי
בענן עמוד ועכשיו גם אני ענן, מצפה שאולי בי, היא תשוב ותרצה
ולא רק בגלל היותי ענן.