תמונה 4
{חדרה של המנהלת}
{בפינה של החדר- משרדה של המנהלת, נמצאים האמא והמנהלת}
מנהלת: "בתכם תקבל את כל החינוך והערכים שכל בת אמורה לקבל"
אמא: "ומה זה כולל?"
מנהלת: "ארוחות מסודרות, תלבושת אחידה, שער אסוף, בלי איפור,
שעת כיבוי אורות"
אמא{סוקרת את המקום}: "והאוכל?"
מנהלת: "ארוחות מסודרות ברמה של מסעדות הטובות ביותר"
אמא: "אני מבינה... את יודעת, שמעתי שבחים רבים על הפנימייה
הזאת, מכאן יצאו עורכות דין, כלכלניות, רופאות...
מנהלת: "אכן.. אנו מאוד גאים בהן. הן השיגו את השכלתן רק משום
שהקפדנו איתן מאוד מאוד, בלי כל השטויות של בני הנוער,את מכירה
בנות בגיל הזה, מתלהבות, מטפחות את עצמן, ובלי שנשים לב קורים
דברים...כמו הריונות בלתי רצויים.."
אמא{משתעלת}: "כן, כן ,זה עוד עניין שרציתי לדבר איתך
עליו,אני לא רוצה ששום גורם לא יפריע לדניאל בלימודיה"
מנהלת: "אם את מתכוונת לבנים, אז אין צורך לדאוג. מטופל היטב"
אמא: "אני שמחה לשמוע, לא הייתי רוצה שדניאל תתעסק עכשיו
בשטויות כמו..אהבה,היא ילדה אינטלגנטית מאוד"
המנהלת: "כמובן "
אמא: "היינו רוצים להיות בטוחים שאין סיכוי שיקרה מצב...-"
מנהלת{מתפרצת}: "תהיי בטוחה שאנו נשים עין על כל מהלך שלה, לא
יקרה מצב שכזה"
אמא: "אוקיי. ובכן, הכל מסודר?"
מנהלת: "אכן כך. דניאל קיבלה את המילגה,והיא יכולה להתחיל כבר
היום את לימודיה אצלינו."
אמא: "מצוין."
{הן לוחצות ידיים והמסך נסגר}
תמונה 5
(המסך נפתח ועל הבמה יש תפאורה של חדר, על המיטות יושבות ארבע
בנות כול אחד בתנוחה נוחה- מדברות.}
רוני{מסרקת את השער}: "אוי, השנה בטוח תהיה לי נשירה מרוב
שהשער אסוף"
נועה{מחקה את קולה של המנהלת}: "אבל זה נאה לנערה בגילך, שתהיה
מסודרת."
{ארבעתן צוחקות}
גילי{עומדת מול המראה}: "אתם חושבים שהשמנתי?"
אלה: "יחסית למה? לנמלה?"
רוני{שולחת מבט כועס לאלה}: "אני רואה שאת בדרנית היום?"
אלה: "כן. החיים יפים אז צוחקים"
{רוני עוזבת את המסרק וזורקת עליה כרית}
גילי: "אוף אני חושבת שעליתי"
רוני: "אוף.. אמרתי לך! את בסדר!"
נועה: "מה זה משנה, גם ככה היא תחשוב שהיא שמנה..."
אלה: "גילי, לא השמנת!"
נועה{מביטה במראה}: "אוי לא! אל תשאלי צמח לי פצעון"
רוני{מצחקקת}:"לא אמרתי לך להשתמש בקרם שלי?!, תראי את הפנים
שלי, חלקות כמו עור של תינוק, לא כמו של יעל".
{כולן צוחקות צחוק לעגני}
נועה: "אוף, עוד שנה בלי בנים..."
רוני{בחיוך ערמומי}: "אני לא צריכה את הבנים..יש מישהו על
הכוונת שלי"
נועה, אלה, וגילי {נדהמות}: "מי??"
רוני: (כמאוהבת)"חתיך אחד - גיא גולני."
{שלושתן מתלהבות}
רוני: "המשפחות שלנו חברות, אז הוא יהיה שלי אפילו בלי
להתאמץ"
(הבנות מתלהבות}
גילי{מעיפה מבט למראה שוב}:"טוב אני הולכת לשירותים"
אלה: "עוד פעם? רק לפני חמש דקות היית שם"
גילי{מנסה לשקר}: "כואבת לי הבטן"
{גילי יוצאת מהדלת במהירות, ולחדר נכנסת תמר}
תמר: "שלום בנות! יש לכן מכתב!"
נועה{קופצת}: "למי זה? זה בשבילי?"
תמר{משפיל את מבטו לעבר המכתב}: "לא, זה לרוני"
{נועה מתיישבת על המיטה בעצב, ורוני לוקחת את המכתב)
אלה: נו, נו זה מגיא?
רוני: לא טיפשה, גיא עוד לא יודע שהוא רוצה אותי. סתם מחברה.
(אלה מבחינה בעצב של נועה)
אלה: " אל תדאגי הוא ישלח"
נועה{מבולבלת}: "לא, אלה, אבא שלי לא רוצה שום קשר אליי"
רוני{בכעס}: "מה את מדברת?"
נועה{מביטה עליה}: " אבא שלי עזב אותי."
אלה: "אל תדברי שטויות, אבא שלך אוהב אותך"
נועה{כועסת}: "את לא מבינה?! מאז שהוא הכניס אותי לפה, הוא אף
פעם לא מבקר, אף פעם לא מתקשר. אה, כן, הוא התקשר לפני חצי
שנה להודיע לי שהוא מתחתן. הוא אף פעם לא שלח לי מכתב. זה נראה
לך הגיוני?"
{נועה מתחילה לבכות, ואלה ורוני מנחמות אותה}
רוני: "יהיה בסדר. את לא צריכה אותו."
{רוני ואלה מבחינות בדניאל שעומדת בדלת החדר}
רוני{מרימה את מבטה אליה, וכועסת}: "מה את עושה פה? מי את?"
תמר{נכנסת לחדר, ומחייכת}: " אהה רוני, אלה, אני רואה שכבר
הכרתן את דניאל, דניאל זאת אלה"
אלה{יותר חביבה}: "נעים מאוד"
תמר: "וזאת רוני"
{רוני מביטה על המכתב, ולא מסתכלת על דניאל ותמר}
דניאל{זועפת קצת}: "נעים מאוד."
רוני{כאילו מבחינה בה פתאום}: "חדשה, מה?! מה הבעיה שלך?
אלימות? התעלמות? אולי נטישה?"
{ במילה "נטישה" נועה מגבירה את הבכי שלה}
תמר{נבהלת}:"מה קרה לה?"
רוני: "שום דבר, שום דבר"
תמר{רצינית}: "רוני! אני האחראית שלכם ואני אמורה לדעת על
דברים כאלה, ולעזור."
רוני: "אבל בזה את לא יכולה לעזור!"
תמר: "למה לא?"
אלה:{מתערבת}: "כי...כי.. זה פרטי!"
דניאל: "אולי תתני לתמר לעזור לה, היא ממש טובה בזה"
רוני{בסנוביות}:"ומי את בכלל שתתערבי?"
תמר: "רוני זה לא נושא לוויכוח, נועה מה קרה לך?"
{נועה ממשיכה לבכות}
תמר: "טוב, בואי איתי לחדר שלי. רוני, דניאל תישן איתכן"
אלה{קופצת}: "אני אקח אותה! בואי נועה"{הן יוצאות מהבמה}
רוני{נבהלת}: "למה איתנו? שימי אותה בחדר אחר!"
תמר: "היא תישן איתכן וזה סוף פסוק"
{תמר יוצאת מהבמה ודניאל ורוני נשארות}
רוני{מתנפלת על דניאל}: "מה את עושה פה בכלל? מה שמעת מהשיחה
שלנו?"
דניאל: "שום דבר מעניין."
רוני{ידיים על המותניים}: "תשמעי לי טוב טוב, פה הדברים
הולכים אחרת, אף אחת לא נדחפת, אף אחת לא מקשיבה לשיחות של
אחרים, ולא מתערבת, ומי שעושה את זה.... לא ממש מתחבבת עליי"
דניאל{בגיחוך}: "אוי, את באמת חושבת שאת מפחידה אותי? למה מי
את?"
רוני{נדהמת}: "בינתיים, אני המלכה פה. כולם מקשיבים לי ועושים
את מה שאני אומרת, ואם אני אגיד לכולן לעשות עלייך חרם, הן
יעשו עלייך חרם"
דניאל{מתעצבנת}:"ילדה, כנראה שלא הבנת עדיין מי אני,
את חושבת שאת מפחידה אותי? את יכולה לעשות עליי חרם,
אבל אם תתעסקי איתי יהיה לך משהו יותר גרוע"
רוני{נבהלת ומשתחררת מאחיזתה}: "לא... את משוגעת..., לגמרי
משוגעת"
דניאל{בחיוך ערמומי}: "נכון, אני משוגעת."
רוני{מסרקת את שערה בקפדנות}: "את עוד תראי! אני מבטיחה לך! זה
לא יישאר ככה! ואם לא... לא קוראים לי רוני!"
{רוני בורחת מהחדר, דניאל מגחכת מסתכלת על החדר ויוצאת אחריה,
לחדר נכנסת גילי}
גילי{מביטה במראה ובודקת את הגוף שלה}: "עדיין שמנה."
{המסך נסגר.}
תמונה 6
{ הבמה נפתחת עם תפאורה של פארק ובאמצע יש ספסל, על הספסל
יושבת ילדה אחת, עצובה-יעל}
יעל{נאנחת}: "עוד שנה בפתח"
{לבמה נכנסת דניאל לאט, מסתובבת בפארק עד שהיא קולטת את יעל,
יעל לא רואה אותה}
יעל{מזמרת בשקט}: "..... אלוהים נתן לך במתנה....דבר גדול, דבר
נפלא....אלוהים נתן לך במתנה.....את החיים על פני האדמה"
דניאל: "היי! את!"
{יעל קופצת וממהרת להסתובב, דניאל מתקדמת לעברה}
דניאל: "מה את שרה ככה סתם?"
{יעל שותקת}
דניאל: "מה? החתול בלע לך את הלשון?"
יעל: "לא..."
דניאל: "אז מה את שותקת? איך קוראים לך?"
יעל: "יעל.. מי את? חדשה?"
דניאל: "כן... דניאל...למה את לא ביחד עם הפוסטמות?"
יעל: "הלוואי שהן היו בכלל מדברות איתי..."
דניאל: "אה, אז גם עלייך הן 'עושות חרם'?"
{יעל משפילה את מבטה}
דניאל: "אז בגלל זה את לבד? כי הן לא מקבלות אותך?"
יעל: "יש לי בררה?"
דניאל{מחייכת}: "עכשיו כן.. סופסוף מישהי נורמלית! את לא ילדה
עשירה של אבא נכון?"
יעל{ממלמלת}:"אין לי אבא בכלל..."
דניאל: "אה, מצטערת, אל תדאגי! את לא צריכה אבא! הנה, לי יש
אבא, והכניסו אותי לפנימייה"
יעל: "מה, את לא רצית להיות פה?"
דניאל: "לא.. איפה.. אבל יש לי בררה? מצב כלכלי! הכל מצב
כלכלי!"
{יעל מחייכת}
דניאל: "היי! את! יעל.."
יעל: "כן?"
דניאל: "רוצה ללכת לאכול משהו בקפיטריה?"
יעל: "בשמחה.."
דניאל{מושכת אותה ביד}: "אז יאללה"- הן יוצאות מהבמה.
תמונה 7
{לבמה נכנסות נועה וגילי צוחקות- הן יושבות על הספסל עליו
ישבה יעל}
גילי: "שמעת מה רוני אמרה, לא מתייחסים לחדשה!"
נועה: "כן.. סתם עוד חטטנית"
גילי: "למרות שהיא נראית לי בסדר!"
נועה: " היי! גיל! שמעת מה רוני אמרה, היא עבריינית! כמעט כמו
אורטל, והיא עוד משכה לה בשערות! אף אחד לא מושך לרוני בשערות
בלי לשלם על זה!"
גילי: "כן אני יודעת..אבל-"
נועה: "שום אבל.. אם רוני אמרה, סימן שהיא יודעת"
גילי: "אם את אומרת.."
נועה: "טוב בואי נלך עוד מעט יש צלצול, קבענו איתה בכיתה"
גילי: "כן, אבל לפני זה יש לי שאלה, ותעני לי בכנות!"
נועה: "נו יאללה מהר"
גילי: "לדעתך אני שמנה?"
נועה: "בפעם המאה, לא! את לא שמנה! למה?"
גילי: "סתם"
נועה: "טוב בואי"
גילי: "לכי אני מייד באה"
{נועה הולכת, וגילי יושבת ושותקת, היא נוגעת בבטן שלה}
גילי: "אוי, אני לא יכולה"{מוציאה ממתק, זורקת את העטיפה
ומתחילה לאכול אותו- מסיימת וטומנת את ראשה בכפות ידיה}
גילי: "מה עשיתי? למה אכלתי את זה?"{קמה מביטה לצדדים ויוצאת}
תמונה 8
{יש תפאורה של כיתה, הבנות יושבות בחבורות, המנהלת נכנסת}
המנהלת: "אוקיי בנות, כולכן פה נכון?"
רוני{בגיחוך}: "כמעט כולי פה. חצי ממני עוד ישן במיטה" (החבורה
צוחקת)
המנהלת{רושמת משהו ביומן}: "אוקי, השנה מתחילה בנות, ואני מצפה
מכן להתנהגות למופת..."
דניאל{בלחש ליעל}: "כן... בטח...ממש למופת, תגידי תודה שאני פה
ודי"
{יעל מצחקקת}
רוני{מרימה את היד}: "המנהלת, רציתי לדעת מה קורה השנה עם החוג
לריקוד,"
דניאל: "כן, אנחנו באמת רוצות לדעת אם להתכונן נפשית. לבקר אצל
הפסיכולוג..."
{כל הכיתה צוחקות חוץ מהחבורה של רוני- גילי מעלה חיוך קטנטן
ונועה נותנת לה מכה}
גילי: "איייה"
רוני: "פסיכולוג, ממי, את צריכה, אבל לא נראה לי שיהיה לך
מספיק כסף בשביל זה..."
המנהלת{בזעף}: "בנות! שקט..ובכן רוני, השנה יהיו שיעורי ריקוד
לכולן"
{כולן מתחילות למחות}
דניאל: "מה זה? ואם אני לא רוצה לרקוד?"
רוני: "זה לא פ'ר! אנחנו לא רוצות שהן יפריעו לנו לרקוד!"
דניאל: "מי שיפריע לך זה המוח שלך..-"
{שוב כולם צועקות}
המנהלת: "שקט!, את יכולה לרצות, גברת דניאל...הפעם כולן
משתתפות בחוג הזה!"
{אורטל נכנסת לכיתה.. כשהיא מדברת בפלאפון, מתיישבת בשולחן
ריק ומרימה את הרגליים על השולחן, שקט בכיתה, אורטל ממשיכה
לדבר למרות שהמנהלת מסתכלת עליה, המומה}
המנהלת{צועקת}: "א-ו-ר-ט-ל שרון!"
אורטל: "רותם, אני אחזור אלייך כבר, ביי"{מנתקת את הפלאפון}
המנהלת: "לא רק שאת מאחרת, את גם מעיזה לדבר בטלפון,
ולשים רגליים על רכוש הפנימייה!"
אורטל: "נו יאללה המנהלת, זה שיחה חשובה"
המנהלת: "תביאי את הנייד שלך"
אורטל{מביטה על הפלאפון}: "אבל..."
המנהלת: "שמעת אותי!"
{אורטל נותנת לה את הפלאפון, בחשש.}
המנהלת: "אני אצטרך לדבר עם אמא שלך על זה"
אורטל{בציניות}: "וואוווו"
{המנהלת הולכת, ורוני וחבורתה קמות לעבר אורטל, דניאל ויעל
צופות מהצד}
רוני: "אוו אמא שלך...את לא מפחדת?"
אורטל: "די! אין לי כוח לשטויות שלך"
נועה: "מה קרה? עצובה שלקחו לך את החבר הכי טוב שלך-הטלפון?"
{כל החבורה של רוני צוחקות}
אורטל{קמה מהכיסא מעיפה אותו אחורה ומתקדמת לעבר רוני בכעס,
רוני נבהלת}: "את ביקשת את זה! תלמדי מה זה להתעסק איתי"
רוני: "את לא מפחידה אותי. אולי את רוצה שאמא שלך, הנדבקת הזאת
תבוא להפריד?"
אורטל: "אף אחד לא מדבר ככה על אמא שלי!"
דניאל{בלחש ליעל}: "מי זאת אמא שלה?"
יעל: "תמר, המורה"
דניאל{המומה}: "מה את אומרת...אולי תלכי להלשין"
{אורטל ורוני מתחילות לריב, אחת מושכת לשניה בשער, כל החבורה
של רוני עוזרות לה}
דניאל{צועקת-ומפרידה ביניהן}: "היי! היי! תירגעו, אתם רוצים
שהמכשפה תבוא ותעניש אתכן?"
רוני: "את אל תתערבי, זה לא עניין שלך!"
דניאל: "זה כן עניין שלי...בא לי להתערב..."
רוני: "כבר אמרתי לך! פה לא אוהבים מתערבים, או מלשנים כמוה,
בואו בנות"
{הן עוזבות את החדר. נשארות אורטל, יעל ודניאל}
תמונה 9
דניאל: "את בסדר?"
אורטל: "כן.. למה התערבת?"
דניאל: "כי לא יעזור לך להכות אותה...צריך יותר בחוכמה"
אורטל: "זו בעיה שלי! לא שלך!"
דניאל{ממלמלת}: " אני רק ניסיתי לעזור......"
אורטל: "אני לא צריכה עזרה! בפעם הבאה אל תדחפי את האף שלך
למקום שלא צריך לדחוף אותו"{קמה ובאה ללכת}
דניאל{מתעצבנת}: "תגידי, מה הבעיה שלך?!"
אורטל: "סליחה?!"
דניאל: "את מנסה בכוח להיות בודדה?"
אורטל{בגיחוך}: "אני? בודדה? על מה את מדברת.."
דניאל: "כן.. את בודדה, ואת תישארי כזאת
אם תהיי גאוותנית כל כך ולא תתחברי למישהו שיעזור לך בחיים"
אורטל{בצניות}: "אוי... יופי של נאום!{מוחאת כפיים} בראבו!
את ואמא שלי תוכלו לעבוד יחד"
דניאל: "מה יש לך נגד אימא שלך?"
אורטל: "פשוט אין לי כבר כוח לאנשים שאומרים לי מה לעשות ואיך
להתנהג"
דניאל: "לפעמים כדאי להקשיב, אחרת את באמת תישארי לבד.
יעל: דניאל רק רצתה לעזור לך.... כי את יודעת משהו?!
גם אנחנו לא סובלות את רוני והחברות שלה!"
{דניאל ויעל עוזבות את הבמה ומשאירות את אורטל המומה}
תמונה 10
{תפאורה של אולם, כל הבנות, בבגדים של ריקוד,יושבות על הרצפה}
אורטל{מתיישבת ליד דניאל ויעל{: "תראי..."
דניאל: "מה? את מתנצלת?"
אורטל: "אין לי מה להתנצל, באמת לא היית צריכה להתערב"
יעל: "אז?"
אורטל: "אני מוכנה להתחבר אליכן נגד רוני והחבורה שלה, אבל אם
כבר, בואי נראה להן שהן לא כאלה מלכות"
דניאל: "אוקיי...אבל בלי מכות..."
אורטל: "אבל-"
דניאל: "תשלטי על עצמך! תהיי מאופקת!"
{אורטל מחייכת}
{המורה לריקוד-תמר- נכנסת}
תמר: "אוקיי בנות, כמו שאתן יודעות השנה החוג לריקוד הוא לכל
הכיתה"
רוני{עומדת}:"על זה רצינו לדבר איתך! אנחנו בחיים לא נתקדם אם
הן יהיו פה"
תמר: "אז החלטתי לעשות שתי קבוצות, אחת מתחילות ואחת מתקדמות,
אתן יודעות לרקוד לבד, רוני, לכן אני נותנת לכן פרוייקט"
נועה: "פרויקט?"
תמר: "כן! אתן תרקדו ביום הסיום, ריקוד משלכן!"
{רוני וחבורתה מתלהבות}
תמר: "מה? למה רק הן? מה איתנו?"
תמר: "דניאל, אתן עדיין מתחילות"
אורטל{לדניאל}: "היא צודקת, המנהלת בחיים לא תסכים לזה"
דניאל: "אבל מאיפה את יודעת שאני לא יודעת לרקוד?"
רוני: "נו באמת, זה כל כך ברור"
נועה: "מי יכול כבר ללמד אותך?!"
רוני: "אנחנו לומדות מגיל קטן, ממתי את לומדת?!"
אורטל: "אף אחד לא דיבר איתך"(החבורות מתקרבות בהדרגה זו אל
זו)
{ריקוד-ריב של הבנות-שיר stronge של בריטני ספירס}
{בסוף הריקוד כולן מתישבות}
תמר: " טוב אני רואה ששניכם יודעים לרקוד אז נצטרך לעשות תחרות
והקבוצה הטובה תנצח"
{תמר יוצאת החוצה, ורוני וחבורתה הולכות איתה מתלוננות}
יעל: "דניאל, אבל אנחנו לא יודעות לרקוד כמוהן"
אורטל: "כן, ואני בכלל לא אוהבת לרקוד,ועוד שאמא שלי המורה"
דניאל: "בנות, תירגעו, גם אני לא בלרינה, אני בכלל אהיה
שחקנית, אבל אתן רוצות להוכיח להן שהן לא מלכות? זה הזמן!
אנחנו חייבות להוכיח שאנחנו טובות במה שהן הכי טובות! מה אתם
אומרות?"
אורטל: "טוב אני איתך..."{שתיהן מביטות על יעל}
יעל{בהיסוס}: "טוב...."{הן ממציאות מין סימן והולכות}
תמונה 11
{תמונה של החדר, חבורת המקובלות יושבות על המיטות}
רוני{המומה עדיין}: "אני אהרוג אותן! אני נשבעת שאני אהרוג
אותן!"
אלה: "תירגעי, רוני"
נועה: "אלה צודקת, אל תדאגי, תזכרי שאת הטובה מכולן!"
גילי: "רגע..בנות.. זאת אומרת שאנחנו צריכות להמציא את הריקוד
הכי טוב, ולרקוד הכי טוב?!"
נועה: "לא רק.. אנחנו צריכות להיראות הכי טוב שיש"
גילי{בחשש}: "להיראות? טוב? אני חייבת לשירותים"
רוני: "גילי מה-"
{גילי ממהרת לצאת החוצה}
נועה: "מה יש לה בזמן האחרון?"
אלה: "היא מאוד מוזרה, בנות, היא מבלה בשירותים יותר מידי
זמן"
נועה: "אולי יש לה בעיה?"
רוני: "מוזר מאוד...היא גם מאוד חלשה"
נועה: "ועצבנית. בנות מה אתן חושבות שיש לה?"
אלה: " אולי זה באוויר, גם אני מרגישה קצת חלשה ועצבנית, ויש
לי כאבי ראש...."
נועה: "נראה לי שאתן פשוט לחוצות יותר מידי"
רוני: "אולי זה בגלל שהשבוע יש "ערב הורים". בא לי להקיא.
אלה: "אוי... על הפנים.. אני חייבת לישון"
רוני: "קחי איזה כדור, והכל יעבור"
אלה: "אני לא יודעת, זה משהו ממש מוזר"
תמונה 12
{ערב- כל ההורים מגיעים, התפאורה רשמית מאוד שלט "ערב הורים"}
רואים את הבנות עם הוריהן )דניאל+אימא, אורטל+תמר, רוני+אבא,
גילי+אימא.
יעל, נועה, ואלה מסתכלות בקנאה מהצד. כל פעם פריז ופוקוס על
זוג אחר)
קטע 1 דניאל ואמא שלה
דניאל: כן אימא, הכל בסדר בבית הסוהר שזרקת אותי אליו.
סימה: "דניאל!"
דניאל: "מה? אני אומרת את האמת.. נו, אז איפה אבא?"
סימה: "עדיין באמריקה, אולי יבוא לבקר בחודש הבא"
דניאל{בציניות}:"נו בטח.. למה שיבוא לסתם יום הורים של סתם בת
שלו..."
סימה: "אני פה, זה לא מספיק?"
דניאל{בציניות}: "מספיק מאוד"
סימה: (מצביעה לחבורת הבנות בצד) "אז איפה ההורים שלהן?"
יעל: "אימא, אל תצעקי ...כל אחת והבעיה שלה. "
(חושך. פוקוס על הזוג הבא)
קטע 2- רוני ואביה-ששון
{המנהלת מתקדמת אליהם, רוני נראית מפוחדת}
המנהלת: "מר לוי, אני שמחה שהצלחת להגיע"
ששון: "טוב, זאת הבת שלי, הייתי חייב לדעת מה קורה איתה"
המנהלת{לוחצת את ידיו}: "ברור"
ששון: "אז מה המצב שלה?"
המנהלת: "האמת, שהיא עלתה קצת בלשון"
ששון: "או, אני שמח"
המנהלת: "אבל לצערי היא עדיין מפגרת במתמטיקה..."
ששון{כועס}: "אני מבין...."
המנהלת: "לא נורא היא תשתפר, היה נעים לדבר איתך"
{המנהלת הולכת}
ששון: "אנחנו כבר נדבר על זה, מטומטמת"
רוני: "מה...על מה?"
ששון: "כשאת תצאי לחופשה את תחטפי ממני, ברור שאת לא יודעת
כלום, כי את טיפשה! כמו אמא שלך! את לא הבת שלי"
רוני: "אבל אבא.. אני משתדלת"
ששון{מאיים עליה, ומושך בשערה ביד אחת וביד השניה מחזיק את
מרפקה}: "סתמי את הפה, לפני שאני... אל תעצבני אותי רוני!"
קטע 3- גילי ואמה-לאה
גילי{לוקחת עוגה}: "היי אמא"
לאה: "היי...גילי...עוד פעם עוגה? לא אמרנו שאת אוכלת רק סלטים
וגבינות"
גילי: "אמא אל תשגעי אותי!"
לאה: "בסדר.. בסדר.. אבל אל תבואי אליי אחר כך בוכה ושואלת:
'השמנתי?, השמנתי?' או: 'אמא אף אחד לא רוצה אותי'"
גילי: "מה..."
לאה: "חומד, את בגיל הזה שבנים מתעניינים. ובמה את חושבת שהם
מתעניינים? באופי? בשכל שלך? לא! רק במראה החיצוני!
ואם את רוצה שמישהו יתעניין בך את חייבת לעשות משהו בנוגע
לזה!"
גילי: "אבל אמא אני בסדר.."
לאה: "איזה בסדר, איזה? תראי איך הירכיים שלך תופחות"
{גילי מביטה בעצב על העוגה ואז על הירכיים שלה}
לאה: "אוי, איך את יכולה להכניס את זה לפה כשהגוף שלך ככה"
{גילי מעיפה את העוגה בתוך הפח, וממהרת לשירותים}
קטע 4 נועה לבדה. מונולוג:
נועה: "אמא. כבר 5 שנים את לא כאן.. עוד מעט 6... והמצב לא
יכול להיות כל כך גרוע ממה שהוא כבר. נכון, את בטח מסתכלת עליי
מלמעלה ותוהה למה אני אומרת שרע לי,
יש לי חברות, יש לי מעמד, יש לי הכול... חוץ מחום, מבית, אין
לי אותך.עברו רק חמש שנים ואבא השתנה מקצה לקצה, הוא לא אותו
אחד שהתחתנת איתו, והוא כבר לא שלך. הוא התחתן. מחדש.
את המחויבויות שלו הוא כבר לא עושה, רק שם אותי בפנימייה,
אפילו לא טורח להתקשר או לשלוח מכתב. רק שולח את הכסף.
חשבתי שהיום הוא יבוא, אבל הוא לא בא. הוא שוב מאכזב אותי,
כל פעם מחדש. ואני כל כך מתגעגעת אלייך, אמא, איך עזבת אותי
ככה פתאום?!, למה נהגת כל כך מהר בלילה ההוא, איך לא נזהרת...
למה אלוהים מסכים לכזה דבר?! הוא שוב לא בא אמא. שוב לא בא.
תעשי שהכאב יעלם. ולמרות שאת המלאכית של כולם תמיד תישארי
המלאכית שלי.אוהבת, בתך הקטנה, נועה"{מוסיקה שקטה, והאורות
נכבים}
תמונה 13
{אולם ריקוד- כולם שם}
תמר: "אוקי, אז בואו ונצפה בריקודים. נתחיל עם הקבוצה שלכן.
אורטל, יעל, קדימה."
{הריקוד שלהם, שיר- fither של כריסטינה אגילרה}
מצליח טוב, רוני וחברותיה המומות}
תמר: "תורכם"
{הריקוד השני של המקובלות- molan roz'}
{אלה מתעלפת באמצע}
רוני{ממהרת אליה{: "אלה! אלה! מה קרה?"
תמר: "זה לא מקצועי..."
רוני: "את לא רואה שהיא התעלפה"
תמר{ניגשת אל אלה ומנסה להעיר אותה}: "אולי היא לא בכושר,אלה
חמודה תתעוררי"
{אלה מתעוררת אך עדיין חלשה}
תמר: "גילי חומד, קחי את אלה למרפאה"
{גילי ואלה יוצאות מהבמה}
תמר{לרוני}: "אני חושבת שהקבוצה שלכם לא מוכנה, לכן כרגע נראה
לי שהקבוצה של דניאל תרקוד בסיום שנה"
{דניאל, אורטל ויעל מתלהבות ועושות את הסימן- תמר הולכת}
רוני: "את עוד תשלמי על זה! אף אחד לא גונב לרוני את המקום!"
אורטל: "תיקון טעות.. הרגע נראה לי שזה קרה, לא דני?!"
דניאל: "בהחלט קרה"
{רוני עוזבת בכעס את הבמה}
נועה: "אתן לא יודעות אם מי התעסקתן" {ועוזבת אחריה}
{דניאל וחברותיה מתלהבות}
תמונה 14
{אלה והמנהלת בחדרה של המנהלת- אלה נכנסת}
אלה: "קראת לי?"
המנהלת: "כן, שבי אלה"
אלה: "קרה משהו? הכול בסדר עם התשלומים?"
המנהלת{בפיזור נפש}: "כן כן, הכל בסדר... זה משהו אחר"
{יש שקט מביך, המנהלת מסתובבת בחדר, כשמחזיקה מין מכתב}
המנהלת: "אלה... מה שקרה לך קרה הרבה בפעם האחרונה?"
אלה: "ממש לא, אני חושבת שזה מזג האוויר, וכאב לי הראש,
בטח לא שתיתי או משהו כזה"
{שקט מביך, המנהלת מסתובבת בחדר}
המנהלת{עוצרת ומביטה על דניאל}: " אלה, מתוקה, זה לא בגלל שלא
שתית, או בגלל מזג האוויר.."
אלה: "מה זה כבר יכול להיות?"
המנהלת{מתעלמת ממה שאמרה}: " האם הורייך יודעים על הרגשתך
הרעה?"
אלה: "לא. את יודעת הם לא ממש מתעניינים.
כשהם סוף סוף באים לביקור מחו"ל, הם נמצאים בתל אביב,
ואני בקושי רואה אותם. אני לא ממש מספרת להם כל דבר."
המנהלת: "אני מבינה..... אלה ,כשהתעלפת... לקחנו דם ועשינו
בדיקות"
אלה: "בשביל מה? אני מרגישה מצוין עכשיו!"
המנהלת: "התוצאות לא כל כך טובות"
אלה: "מה... מה זאת אומרת?"
המנהלת: "את חולה."
אלה: "מה זאת אומרת חולה? במה חולה?"
המנהלת: "זו מחלה לא פשוטה לצערי. שפוגעת בכלי הדם בכל הגוף"
אלה{המומה}: "מה?? מה זאת אומרת? מה צריך לעשות? אני צריכה
לשכב?
המנהלת: הלוואי וזו היתה התרופה. (מלטפת את ראשה)
למחלה הזו אין תרופה בארץ.
{אלה המומה ומתנשפת, והמנהלת ממהרת לתת לה מים}
אלה: "אז? מה אני עושה?"
המנהלת: "את תצטרכי לטוס לחול"
אלה: "למה??"
המנהלת: "כי זה סוג של סרטן אה, של מחלה נדירה.. הטיפולים
בחו"ל , את תצטרכי לטוס... אבל זו בחירה שלך".
אלה: "לכמה זמן??"
המנהלת: "עד שתבריאי.. ההורים שלך, יבואו לקחת אותך וידאגו
להכל"
אלה: "עכשיו אני מעניינת אותם...אבל... מה אני אעשה עם
הלימודים, עם החברות שלי.. אני אצטרך לעזוב אותן? אני.. אני לא
יודעת.."
המנהלת: "את יכולה לחשוב על זה.."
אלה: "אין כאן מה לחשוב... אני לא רוצה למות... אני חייבת
להציל את עצמי.."
המנהלת: "אז סיכמנו.. הוריך יבואו לקחת אותך,עוד כמה ימים"
אלה{פתאום}: "את יכולה לעשות לי טובה?, אל תספרי לאף אחד שאני
חולה, אני לא רוצה רחמים"
המנהלת: "אז מה נגיד להם?"
אלה: "נגיד להם שאני עוזבת עם ההורים שלי לחו"ל, לגור שם"
המנהלת: "בסדר "
אלה: "תודה.. תודה רבה" {קמה והולכת}
תמונה 15
{התפאורה מתחלפת לפארק שם יושבות שלושת חברותיה של אלה, רוני
מסרקת את שערה של נועה, וגילי קוראת עיתון נוער}
אלה{נכנסת}: היי בנות
כולם: "היי"
גילי: "איך את מרגישה?"
אלה{נלחצת}: "יותר טוב, תודה."
נועה: "ממש הלחצת אותנו! אל תעשי לנו את זה עוד פעם"
אלה{מחייכת}: "אל תידאגו.. שמעו אני צריכה לספר לכן משהו"
רוני: "מה?"
{כולם מפסיקות את הפעילות שלהן, ומסתכלות על אלה שיושבת}
אלה: "עכשיו ההורים שלי התקשרו... ו... הם באים לקחת אותי"
נועה: "לאן? לסיבוב?"
אלה{בהתלהבות מעושה}: "לא, הם באים לקחת אותי איתם..."
{שקט, כולן מנסות להבין אותה}
אלה: "בנות, הם לוקחים אותי איתם! לחו"ל!"
גילי: "לטיול?"
אלה: "לא, לגור שם"
רוני{נדהמת, וקמה}:"מה???? לא! לא! את לא רצינית!"
נועה{בציניות}: " מה קרה שהם נזכרו בך פתאום?"
אלה: "אני לא מבינה.. למה אתן לא שמחות בשבילי?"
גילי: "זה לא זה.. פשוט את עוזבת.. את החבורה..."
נועה: "בגלל הורים שלא התייחסו אלייך כמעט, בדיוק כמו אבא
שלי"
רוני: "איך את יכולה לעשות כזה דבר?"
אלה: "הם סוף סוף באו לקחת אותי... בנות.. לחו"ל! אני לא יכולה
להגיד להם לא"
נועה: "אני לא מאמינה שהסכמת.. אמרנו תמיד שנגדל יחד, שנלך
לצבא יחד, שנקים להקה ביחד, עכשיו את מפוצצת את החלום שלנו"
רוני: "עזבי נועה, חבל על המאמץ, כנראה שהיא לא באמת חברה
טובה..בואו.."
{רוני ונועה הולכות}
גילי: "אני יודעת שלא התכוונת...אני יודעת שאת חברה טובה"
{אלה מתחילה לבכות. גילי מחבקת אותה}
נועה{יוצאת לבמה}: "גילי!!"
{גילי מפסיקה להתחבק עם אלה, והולכת יחד עם נועה. אלה נשארת
לבד ומתחילה לבכות, ואז היא קמה והולכת, רואים את דניאל יוצאת
מהמחבוא שלה ומביטה לשני הכיוונים}
תמונה 16
{האור על הבמה נחלש-רואים שחשוך- התפאורה - הפארק, רואים את
דניאל מחכה}
דניאל: "נו... {מביטה על השעון} איפה הוא?"
{גיא בא והוא מכסה לה את העיניים}
גיא{בחיוך}: "מי זה??"
דניאל: "המנהלת... לא?. אההממ....אני יודעת, הנסיך על הסוס
הלבן?"
גיא{מוריד את הידיים ודניאל מסתובבת}: "צודקת!!"
{גיא ודניאל מתחבקים}
דניאל: "מה קרה איחרת, מר דיוק?"
גיא: "היה קשה לעבור את השומרים.."
דניאל: "אה...טוב בצדק...גיא עשה פשע, גיא פרץ לפנימייה לבנות
בלבד!"
גיא: "כן... את לא יודעת שאני תמיד עובר על החוק"
{שניהם צוחקים ומתיישבים על הספסל}
גיא: "אז..."
דניאל: "אז..."
גיא: "איך הולך לך פה?"
דניאל: "כרגיל, מתה לחזור הביתה..ממש כלא"
גיא: "אני מתגעגע אלייך..."
דניאל{בחיוך}: "גם אני"
גיא: (שולח ידו. מחבק אותה. מנסה להתקרב יותר. לנשיקה? דניאל
קמה נרתעת) מה קרה דני? מה הבעיה? (דניאל לא עונה) את לא
חושבת שכבר הגיע הזמן?
דניאל: "לא, לא הגיע הזמן. למה אתה מלחיץ אותי?"
גיא{גם כועס}: "מה מלחיץ אותך?! אני רק שואל..
אני בכלל לא מבין, מה מלחיץ בזה, אם אנחנו אוהבים אז זה...
זה חלק מזה. אנחנו אוהבים לא?"
דניאל: "בטח שכן, אבל מה לעשות... אני לא מוכנה לזה עדיין!"
גיא: "איזו ילדה קטנה את..."
דניאל: מי שמדבר "מר בוגר". (עוצרת ומחליטה לא לבזבז זמנם על
מריבה) דע לך, מר גולני, הסבלנות משתלמת.
{גיא שוב מתקרב אליה.
רוני נכנסת בפיג'מה לפארק, מפהקת ואז פתאום היא רואה את
השניים}
רוני: "גיא?"
גיא{מבחין בה}: "רוני..."
דניאל{מבחינה בה גם}: "אה, אתם מכירים?"
רוני: "מה אתה עושה פה?"
גיא: "אני... אהממ...באתי"
רוני{מתלהבת}: "באת בשבילי? ומה היא עושה פה? שוב מנסה
לסכסך?"
דניאל: "מה? אתם מכירים?"
גיא: "כן.. דניאל.. זאת.. את זוכרת שאמרתי לך,
שההורים שלי מנסים לשדך לי מישהי? אז זאת רוני"
דניאל{המומה}: "מה???"
רוני: "מה הולך כאן? אני לא מבינה"
דניאל: "למה שתביני, אם אין לך מוח בכלל"
רוני: "שתקי מפגרת. גיא, אולי אתה תסביר לי"
גיא: "רוני... כדאי שתדעי, ההורים שלי לא יודעים על דניאל..
דניאל.. היא חברה שלי"
רוני: "מה? יש לך חברה? ועוד.. הקבצנית הזאת?"
דניאל: "תירגעי... בינתיים אני שמה לב שאת גונבת לי את החבר"
גיא: "לא, דניאל, היא לא גנבה אף אחד, זה לא שאני איתה או
משהו... זה-"
דניאל: "ההורים שלך... תמיד ההורים שלך.. ספר להם עלינו וזהו"
גיא: "זה לא כול כך פשוט...הם ינדו אותי.. יכריחו בינינו
להיפרד"
רוני: "או... חכמים ההורים שלך, איך אתה יוצא עם היצור הזה?"
דניאל: " יצור את בעצמך"
גיא: "אל תדברי אליה ככה"
רוני: "גיא, ההורים שלך בחיים לא ירצו אחת כמוה,
אלא אם כן תוותר על הכסף שלהם.. ובינינו, בחיים לא תוותר"
דניאל: "הוא יוותר! ואת תפסיקי להתערב בינינו, יא סכסכנית"
רוני: "סכסכנית שבסוף תקבל את החבר שלך"
דניאל: "אין סיכוי!"
{דניאל ורוני מתחילות לריב, עם קללות, וגיא שומע צעדים וממהר
לברוח}
{המנהלת ותמר בחלוקים נכנסות ואחריהן כל הבנות}
תמר{מפרידה ביניהן}: "דיי! די בנות"
המנהלת: "מה זה צריך להיות?"
רוני: "זה היא התחילה עם המכות שלה"
דניאל: "יא שקרנית"{מתחילות לריב שוב}
{תמר, נועה, ויעל מפרידות בינן שוב}
המנהלת{לתמר}: "קחי את שתיהן לחדר שלי, (לבנות האחרות) כולן
למיטות.
{כולן יוצאות}
תמונה 17
{בוקר, יש תפאורה של הכיתה, כולם יושבים בכיסאות, דניאל ורוני
נכנסות לכיתה, ומתיישבות}
יעל: "מה קרה לך?"
דניאל: "נסחפה הבחורה, אבל לגמרי ..."
אורטל: "אמא שלי אמרה שמעולם לא קרה מקרה כזה בפנימייה,
המנהלת בטח רותחת.."
דניאל: "שתרתח... זה לא מעניין אותי"
אורטל: "מה קרה ל'צריכים להיות יותר חכמים'?"
דניאל: "היא עברה את הגבולות! אני הייתי צריכה ללמד אותה לקח"
יעל: "מה קרה שהיא עברה את הגבולות?"
דניאל: "היא לקחה לי את החבר"
יעל ואורטל: "מה??"
{ תמר נכנסת לכיתה, דממה בכיתה}
תמר{נסערת}: "מה שקרה אתמול חמור ביותר. הייתה כאן מריבה באמצע
הלילה של שתי בנות, (הבנות מתלחשות), וזה עוד לא הכל."
דניאל: "אוי לא..."
תמר: "המנהלת דיווחה שהשומר תפס,באותו לילה, נער בן גילכם שהוא
מנסה לעבור את השער."
{דניאל מביטה על רוני ורוני על דניאל}
תמר: "מכך היא חושבת שאי אפשר לסמוך עליכן, והיא שוקלת לבטל
לכם את כול היציאות והביקורים עד הודעה חדשה"
כולם: "מה???? לא!"
תמר: " ניסיתי לדבר איתה, אבל....רק תגידו תודה לחברות שלכן,
זה הכל בזכותן"
{כולם מבטים על דניאל ורוני בכעס- תמר יוצאת}
אורטל{בכעס}: "בואי יעל, צריכים לשנות תוכניות"
{יעל שולחת ביי לדניאל ויוצאת עם אורטל}
רוני: "הכול בגללה, בנות, אל תכעסו"
נועה: "לא היית צריכה לריב אתה.. ידעת שמשהו כזה יקרה, בואי
גילי"
גילי: "אבל...אבל..."
נועה: "גילי!"
גילי{מביטה על אלה שיושבת בפינה}: "אולי נקרא לאלה"
נועה: "עוד אחת?"{מושכת את גילי החוצה}
רוני: "בנות, מה קרה לכן, אתן יודעת שאני-"
נועה: "את את את, תמיד את, תפסיקי כבר להיות אגואיסטית"{היא
וגילי יוצאות}
{רוני רוקעת ברגליה, מסתובבת, היא מביטה על אלה בפינה, אלה
מסתכלת עליה ואז הולכת, דניאל ורוני נשארות לבד בכיתה}
דניאל: "מה קרה? עזבו אותך?"
רוני: "כאילו שאותך לא..."
דניאל: "הן לא עזבו אותי..הן...טוב.."
רוני{מתיישבת על יד דניאל}: "איזה קריזה איתן. (מהרהרת)
את חושבת שהן צודקות שהן כועסות?"
דניאל{מביטה על רוני, ועל הכיסא בזלזול}: "מה?"
רוני: "נו בחייך, שתינו לבד"
דניאל: "כנראה שהן צודקות..."
רוני: "אנחנו צריכות לעשות משהו.."
דניאל: "אנחנו?"
{רוני ודניאל שותקות. חושך}
תמונה 18
{תפאורה של פארק: ששון-אבא של רוני- מחכה לבת שלו, ורוני
נכנסת}
ששון: "סוף סוף, מה לקח לך כל כך הרבה זמן?"
רוני: "לא אמרו לי שאתה פה..."
ששון{מגביר את קולו}: "תירוצים, את יודעת טוב מאוד שאני שונא
לחכות!"
רוני: "אני מצטערת"
ששון: "אני הייתי במשרד, עובד קשה כדי להשיג לך את הבגדים שאת
לובשת, ומה אני שומע?"
רוני: "מה..."
ששון: "טלפון! ומי בטלפון?"
רוני: "מי?"
ששון: "המנהלת שלך! ואת יודעת מה היא אמרה לי,
שאת הלכת מכות, עם בת אחרת, בפנימייה! ועוד באמצע הלילה!"
רוני: "אבא..."
ששון: "אל תגידי לי אבא! את יודעת איך הייתי נבוך כשהיא אמרה
לי את זה.. שהבת שלי מרימה ידיים על בת אחרת!"
רוני: "מה אתה מתפלא..."
ששון: "סליחה?! מה אמרת?!"
רוני: "אתה בעצמך מרים עלי ידיים! אם אמא לא הייתה שמה אותי
פה, היית הורג אותי מזמן, מסכנה, איך שהיא סובלת אותך אני לא
יודעת!"
ששון{סוטר לה}: "סתמי, חוצפנית"
רוני{מתחילה לבכות}: "זאת האמת!"
{ששון מחזיק במרפק שלה, היא מנסה להתחמק אבל הוא מצמיד את
היד שלו לצוואר שלה וחונק אותה, דניאל נכנסת לפתע}
דניאל: "היי! אתה! תעזוב אותה!"
רוני: "דניאל! תלכי מפה! אל תתערבי!"
דניאל: "אני אתערב, מה אתה עושה!?"
ששון{זורק את רוני על הספסל ומתקרב לדניאל}: "מה הבעיות שלך
ילדה?"
דניאל: "מה הבעיות שלי? מה הבעיות שלך שאתה מרביץ ככה לבת
שלך"
ששון: "צדקת כשאמרת הבת שלך, כי זאת הבת שלי! ואני אעשה לה מה
שאני רוצה"
דניאל: "אין לך זכות, גם אם אתה אבא שלה, להרים עליה ידיים!
אתה מבין? או שאני צריכה להתקשר למשטרה?"
ששון{נבהל ואז מתרחק, ואומר לרוני}: "הפעם יצאת בזול, אבל
אנחנו עוד נתראה רוני"
{ששון ממהר ללכת, ודניאל ממהרת על רוני שמתחילה לבכות}
רוני: "אל תראי אותי ככה"
דניאל: "רוני..."
רוני: "שלא תעזי לספר לאף אחד! הבנת?"
דניאל: "אני לא אספר.. אבל את חייבת לספר, אסור לו לעשות את
זה, מה אמא שלך אומרת?"
רוני{מגחכת}: "אמא שלי.. הצחקת אותי, אמא שלי לא יכולה לעמוד
מולו בחיים, פעם אחת היא ניסתה, והוא הרג אותה במכות,
למזלי היא הצליחה להכניס אותי לפנימייה"
דניאל: "תבטיחי לי שתלכי למשטרה... אם לא הייתי באה,
אני לא יודעת מה הוא היה עושה לך"
רוני: "לא, הוא יהרוג אותי.. אני לא יכולה לעשות את זה"
דניאל: "את חייבת לעצור אותו! הוא לא יהרוג אותך
אלא ילמד לקח, הוא יקבל כמה שנים טובות"
רוני: "לא...עזבי אותי"
דניאל: "תעשי מה שאת רוצה, אבל אם את לא רוצה להמשיך לסבול,
תקחי את הרגליים שלך ותתלונני."
{דניאל מתרחק וכמעט עוזבת}
רוני{קמה על רגליה}: "דניאל"
{דניאל מסתובבת}
רוני "תודה." {האורות כבים}
תמונה 19
{תפאורה של הפארק: שם יושבות נועה וגילי, רוני מתקדמת אליהם}
רוני: "בנות"
נועה{לגילי}: "מוזר, חשבתי ששמעתי זמזום"
רוני: "נו נועה, תפסיקי להיות עקשנית...באתי לבקש סליחה"
{נועה וגילי מביטות על רוני}
רוני: "אני יודעת שהייתי אגואיסטית, תבינו, גיא היה חשוב לי,
אם הוא לא ירצה אותי... אז...."
נועה: "אז?"
רוני: "אבא שלי יפרק אותי במכות"
{נועה וגילי לא מבינות}
רוני: "מאז שהייתי קטנה, אבא שלי מרביץ לי מכות, חבל על הזמן
...
היה לי קשה לספר את זה, בגלל זה לא אמרתי לכן..."
גילי: "אז למה סיפרת לנו עכשיו?"
רוני: "כי...דניאל, אני טעיתי לגביה, היא אחלה... היא עצרה
אותו,
הוא רצה... להרביץ לי... והיא בדיוק באה ועצרה בעדו.. ממש
הערצתי אותה..."
גילי: "אמרתי לכם! ידעתי מההתחלה שהיא בסדר.. רק אתן לא רציתן
לשמוע"
נועה: אני עוד לא סגורה על זה.
{אלה באה עם מזוודה}
אלה: "בנות...."
{שלושתן מסתכלות עליה בעצב}
אלה{בדמעות}: "אני עוזבת... ההורים שלי באים לקחת אותי..."
רוני: "טוב...."
אלה: "באתי להיפרד מכן.. אבל כנראה שאתן לא רוצות...
אז להתראות.. אולי באמת לא הייתי חברה טובה,
אבל אתן החברות הכי טובות שלי! ותמיד תישארו ככה"{היא ממהרת
ללכת}
גילי: "אני כל כך כועסת עליה. עוזבת בלי למצמץ"
נועה: בלי להסתכל אחורה, עלינו, לשניה.
רוני: "כואב לי לאבד אותה....אנחנו מכירות מהגן...
בואו נלך לחדר... אולי דניאל תדע מה לעשות"
נועה{בכעס}: "עוד פעם היא! אני לא בוטחת בה!"
רוני: "בואו!"{שלושתן קמות והולכות}
תמונה 20
{חדר השינה, יושבות אורטל ויעל ועושות שיעורי בית}
יעל: "זה מוזר שאת מתחילה לעשות שיעורי בית"
אורטל: "כן, הא? האמת, הפסקתי גם לריב עם אימא שלי, אולי אתן
משפיעות עליי לטובה.. בעצם.. את, כי אני לא רואה את דניאל
פה"
יעל: "את עקשנית מידי, תסלחי לה, היא רק נלחמה על גיא"
אורטל: "ובגללה אני לא יכולה לצאת החוצה!"
יעל: "אני יודעת.. אבל תחשבי על זה, גם את פעם היית מרביצה
לרוני"
אורטל{בחולמניות}: "כן...אבל אף פעם לא תפסו אותי,
מילא אם היא הייתה קוראת לנו לעזור לה.. אבל..."
יעל: "אורטל... נו באמת..."
{דניאל נכנסת לחדר, רואה את הבנות, ומתיישבת על המיטה, יעל
מביטה על אורטל}
אורטל: "דניאל..."
דניאל{מביטה לעברה}: "חשבתי שאתן לא מדברות איתי"
יעל: "חשבת לא נכון...זאת סתם הגאווה של אורטל"
דניאל: "כן?"
אורטל: "כן.. אני מצטערת...אולי הגזמנו"
דניאל: "לא נורא.. בשביל זה יש חברות טובות"
{דניאל מתקרבת הם עושות את הסימן שלהן ומתחבקות}
{רוני וחברותיה נכנסות לחדר}
רוני{בוכה}: "דניאל.."
דניאל{מבוהלת}: "מה קרה? זה א-"
רוני: "זאת אלה... היא עוזבת..."
יעל: "למה?"
נועה: "כי ההורים שלה לוקחים אותה לחו"ל, פתאום הם באים לקחת
אותה לחו"ל"
אורטל: "לא, לא פתאום..."
נועה ורוני וגילי: "מה?"
אורטל: "מה לא שמעתן?"
רוני: "שמענו מה..."
אורטל: "אני לא מאמינה שאני היחידה שיודעת את זה... אלה חולה"
גילי: "חולה? במה?"
אורטל{מעט בעצב}: "חולה בסרטן..."
כולם: "מה???"
רוני: "לא, לא יכול להיות, היא אמרה לנו שהיא נוסעת"
נועה: "כן שההורים שלה באים לקחת אותה לחו"ל"
אורטל: "אז היא שיקרה לכן, כי שמעתי את אמא שלי ואת המנהלת
אומרות שלוקחים אותה לחו"ל לעשות טיפולים מיוחדים"
רוני: "אני לא מאמינה...."
נועה: "ואנחנו לא דיברנו אתה...יכול להיות.. שלא נראה אותה
שוב"
גילי: "ואת הימים האחרונים שלה פה היא עברה בבדידות"
דניאל: "אנחנו חייבות ללכת להיפרד מימנה"
רוני: "כן"{כולן יוצאות מהחדר, והאורות כבים}
תמונה 21
{תפאורה של פארק, אלה היחידה שם, היא מביטה על הכול בפעם
האחרונה, שומעים צפירה של מכונית}
אלה: "אני לא מאמינה שאני עוזבת..."
{פתאום שתי החבורות מתפרצות לשם עם שקיות ממתקים, אלה מופתעת}
רוני: "מה חשבת שניתן לך לעזוב ככה?"
נועה: "אנחנו יודעות שהתייחסנו אלייך מגעיל,
אבל, אבל אנחנו אוהבות אותך"
אורטל: "ואנחנו יודעות על המחלה שלך..."
דניאל: "לא יפה מצידך שלא אמרת לנו... כדי שנוכל להיפרד ממך
כמו שצריך"
גילי: אפילו שבטח תהיי בסדר, ובקרוב תחזרי ונשכח מהכל.
אלה{בוכה מאושר}: "לא רציתי להדאיג אתכן,
לא רציתי שתרחמו עליי, רוני את יודעת כמה אני שונאת רחמים"
רוני{בוכה גם}: "אני יודעת"
נועה: "אנחנו אוהבות אותך, תמיד תזכרי את זה"
{שלושתן מחבקות אותה}
דניאל: "אפשר לעשות לך מסיבת פרידה?"
אלה: "בטח{מתקרבת לדניאל} אני ידעתי, דניאל, את משהו מיוחד...
את זאת שתצטרכי לשנות פה כמה דברים!"
(מסיבה: מוסיקה, כיבוד. כולן עם כולן. אין חבורות.
דניאל שמה לב שגילי אוכלת הרבה בסתר ואז ממהרת לצד השני, והיא
הולכת אחריה)
תמונה 22
{תפאורה של מסדרון, שלט שכתוב שירותים, דניאל תצא ממנו ואחריה
גילי}
גילי{מבוהלת}: "מה את עושה פה?"
דניאל: "תגידי, את בולמית?"
גילי: "אני-מה?"
דניאל: "בולמית, אחת שמקיאה את כל מה שהיא אוכלת"
גילי: "נראה לך? אני? אקיא? מה פתאום!"
דניאל: "למה את עושה את זה לעצמך גילי?, את יפה ורזה,
וגם אם היית שמנה, מה שאת עושה זה חמור"
גילי: "את לא יודעת מה זה... אני שמנה... כולם אומרים לי ככה"
דניאל: "מי למשל?"
גילי: "אמא שלי..ו...."
דניאל: "ולמה את מקשיבה לאמא שלך? את נראית מדהים!"
גילי: "לא יעזור לך! אני יודעת שאני שמנה, אף אחד לא ירצה אותי
ושום דבר לא עולה עליי... תראי את הירכיים שלי"
דניאל: "נגיד שזה נכון... אז תאכלי מסודר"
גילי: "ניסיתי! באמת שניסיתי! כמה דיאטות עשיתי בחיים שלי...
ושום דבר לא עוזר.. אני אשאר שמנה..."
דניאל: "מה שאת עושה זה לא בריא! את יכולה למות מזה!"
גילי{בכעס}: "שטויות, אם לאמא שלי לא אכפת למה שלך יהיה
אכפת?"(יוצאת)
תמונה 23
{תפאורה של חדר, אורטל ויעל משחקות קלפים על המיטה, ורוני
ודניאל נכנסות}
אורטל: "דני, לאן הלכת?"
דניאל{מביטה על רוני שמהנהנת}: "הלכנו למשטרה, הבאנו עדות על
אבא של רוני...."
יעל: "למה?"
רוני: "כי הוא הכה אותי...אני כבר לא מפחדת לדבר על זה"
דניאל: "הם בטח בבית שלו עוצרים אותו כבר עכשיו"
נועה{נכנסת לחדר}: "דניאל, יש מישהו שמחפש אותך"
דניאל: "מי?"
נועה: "גיא גולני"
{דניאל מביטה על רוני ורוני על דניאל}
רוני: "זה בסדר, כבר ירדתי מימנו, הוא שלך"
{נועה פוערת את פיה, דניאל מחייכת ויוצאת מהחדר}
נועה: "השתגעת??"
רוני: "אני לא רוצה להיות בקשר עם מישהו
שאבא שלי ניסה לשדך לי, וחוצמיזה, אני צריכה להודות לדניאל
מתישהו"
תמונה 24
{תפאורה של הפארק, דניאל מגיעה ורואה את גיא עם אימא שלו-
רחל}
גיא: "הנה היא"
דניאל: הפעם אני מקווה שלא קפצת מעל הגדר?
גיא: לא, הפעם זה חוקי לגמרי.
רחל: "אז את דניאל המפורסמת"
דניאל: "כן גבירתי, ואת-?"
גיא: "אימא שלי.."
דניאל{מצחקקת}: "אתה עובד עליי נכון?"
רחל: "בהחלט לא... גיא סיפר לי עליכם... והייתי צריכה לראות
אותך"
גיא: "אמא עכשיו את מבינה למה התכוונתי, תראי, אני אוהב אותה,
אין מה לעשות..."
רחל: "זה בסדר.. אולי תופתע לשמוע אבל גם אני לא הייתי
מה"מעמד" של אבא שלך. מה שקובע זה מה שיש כאן, בלב?"
גיא: "את רצינית?"
דניאל: "זאת אומרת שאני וגיא יכולים להיות ביחד?"
רחל: "אהממ.. אם זה מה שתרצו לא אני ולא אביך נמנע את זה"
דניאל{מרביצה לגיא{: "אז ממה כל כך פחדת?"
גיא: "אייה"
רחל: "לפחות מישהי שתרביץ בגיא מכות הגונות... אבל מה שכן, אם
גיא ימשיך עם השטויות שלו, אנחנו לא נסכים שתתראו יותר"
דניאל{צוחקת}: "אל תדאגי, הוא לא ימשיך,הוא יתחיל ללמוד כמו
בנאדם, נכון גיא?"
גיא: "טוב, טוב, אם זה התנאי, אני אשתדל!"
רחל: "יופי, וברשותך, אני אחכה לך באוטו"
{רחל הולכת, גיא מתקרב לדניאל}
דניאל: "ועוד תנאי אחד"
גיא: "מה עוד?"
דניאל: "אל תלחיץ אותי בנוגע ל...אתה יודע מה, אני לא מוכנה
עדיין..."
גיא: "כשתהיי מוכנה את כבר תגידי לי, נכון?"
דניאל: "כן..."
{הם מתחבקים}
דניאל: "אהממ...גיא... אתה יכול להשאיל לי את הנייד שלך?"
גיא: "כן..." {מביא לה את הפלאפון, דניאל לוקחת את הפלאפון
מוציאה פיסת נייר, מחייגת מספר ומחכה}
דניאל{מדברת בטלפון}: "אה, גברת שגב? אמא של גילי? מדברת חברה
שלה, את יכולה להגיע לפנימייה. אם קרה משהו? כן, גילי לא
מרגישה טוב, אוקיי ביי"
{היא מחזירה לגיא את הפלאפון ומחייכת}
תמונה 25
{תפאורה של החדר, לאה מחכה על המיטה של גילי, גילי נכנסת עם
רוני ודניאל}
גילי: "אמא, מה את עושה פה?"
לאה{בכעס}: "עוד בדיחה גילי?"
גילי: "מה?"
לאה: "אל תגידי לי שאת לא יודעת, חברה שלך התקשרה אליי
ואמרה שאת לא מרגישה טוב, אני רואה שאת מרגישה מצויין"
{דניאל קורצת אל רוני, שמשלבת ידיים}
גילי: "אמא אני לא קראתי לך...."
לאה: "מענין מאוד. לא משנה, את עשית את הדיאטה שנתתי לך?
כי בעוד שבוע את צריכה להיכנס לשמלה. (לבנות) אחותה מתחתנת"
גילי: "בטח..."
דניאל: "אה, גברת שגב, אני קראתי לך... כי אני חושבת,
שאת וגילי צריכות לדבר על משהו חשוב שלא קשור רק לדיאטות"
{גילי מביטה על דניאל בכעס}
לאה: "אוו.. אז על מה?"
דניאל: "תגידי לה גילי, זה הזמן שלך לדבר איתה"
גילי: "אמא..... נמאס לי מהדיאטות שאת נותנת לי! נמאס לי שאת
מעירה לי כל פעם! את היחידה שאומרת לי שהשמנתי! כולם אומרים
שאני נראית טוב.."
לאה: "אני...לא..."
גילי: "ובגללך... בגללך.. אני.. איך קוראים לזה דניאל"
דניאל: "בולמית"
גילי{בבכי}: "כן... בולמית, זאת אומרת שאני מקיאה כל מה שאני
אוכלת, שבוע שעבר כמעט התעלפתי...והכול בגללך, את שונאת אותי
או משהו כזה?"
לאה{לדניאל ורוני}: "תשאירו אותנו לבד..."
{דניאל ורוני יוצאות, לאה מתיישבת על המיטה וגם גילי מתיישבת}
תמונה 26
לאה: "גילי, ילדה שלי, אני לא שונאת אותך.. אני פשוט לא רוצה
שתסבלי כמוני... כשאני הייתי קטנה הייתי שמנה, כן לא רואים
עליי, עשיתי ניתוחים, אבל סבלתי מאוד, אף אחד לא רצה אותי, לא
היו לי חברים. היו לי דכאונות, ואז רק אכלתי יותר ויותר.
אפילו... אפילו לצבא לא רצו לגייס אותי
גילי: "מה?"
לאה: "כן...את מבינה, אני לא רוצה שתהיי כמוני"
גילי: "אמא אל תדאגי, אני שונה... יש לי חברות, והכל בעצם
בסדר.
אני לא יכולה לחיות ככה, כל היום לספור ביסים וקלוריות.
אני מרגישה שאני עומדת להשתגע (פורצת בבכי)
לאה: (תופסת פתאום מה עוללה)"ילדה שלי, אני מצטערת. אני לא
התכוונתי. אל תדאגי, נלך ליעוץ, נפתור את הבעיות שלך, שלי. זה
יהיה שונה, את תראי."
{שתיהן מתחבקות}
תמונה 27
{תפאורה של אולם הריקוד, תלוי שלט "מסיבת סיום 2004", כולם
יושבים בצד, מסדרים}
דניאל: "אורטל, אולי נרקוד יחד איתן?"
אורטל: "השתגעת?! הן לא יודעות את הריקוד"
יעל: "הן יעשו יחד איתנו"
דניאל{מחבקת את יעל}: "נו יאללה אורטל..."
אורטל{מביטה על החבורה השניה}: "טוב....נו יאללה"
{דניאל אורטל ויעל מתקרבות לרוני}
דניאל: "רוני... בקשר לריקוד..."
רוני{עצובה}: "מה איתו...?"
דניאל: "אולי תצטרפו אלינו?"
רוני{בהתלהבות}: "באמת?? את לא צוחקת עליי?"
דניאל: "לא... בואי אני אלמד אותך"
רוני{לשתי הבנות השניות}: "ח'ברה, בואו דניאל תלמד אותנו את
הריקוד.."
נועה: "איזה ריקוד?"
רוני: "הן מצרפות אותנו לריקוד שהן עושות.. שכולנו נעשה אותו
יחד"
{גילי ונועה מתלהבו, עומדות לצאת- נכנס אורי אבא של
נועה}
תמונה 28
נועה: "אבא?"
אורי: "נוע'לה"
נועה: "מה אתה עושה פה?"
אורי: "באתי לראות אותך... אפשר לדבר איתך לבד?"
נועה{לבנות}: "אני אשיג אתכן אחר כך"
{כולם עוזבים ומשאירים אותם לבד}
נועה: "מה קרה שנזכרת בי?"
אורי: "אני יודע...נועה, אני לא יודע.
תקשיבי, אני עשיתי טעות איומה. ניסיתי להתחיל חיים חדשים,
ולא יכולתי להסתכל לך בעיניים, כי את... את הזכרת לי את אמא
שלך"
נועה: "ברצינות?"
אורי: "כן... בכל דבר: בהליכה, בדיבור, במראה, לא יכולתי..
נועה'לה, תוכלי לסלוח לי?
נועה: זה לא עובד ככה אבא, לא מסלקים מהדרך ילדה שאיבדה את
אימא שלה ועכשיו (מצביעה עליו), חוזרים, כאילו כלום.
אורי: (שבור) אני יודע (פונה ללכת)
נועה: אבא, אתה יכול להישאר, ולראות את הריקוד שלנו, אם אתה
רוצה.
אורי: (התקווה חוזרת אליו) בטח שאני רוצה. (קורא אחריה) אני
אחכה לך כשתסיימי.
תמונת סיום - 29
{נדלקים האורות ורואים את כולן בפריז, כשהם לבושות בבגדי
ריקוד,
תמר ושרה באות למרכז הבמה}
שרה: "הורים ואורחים יקרים! כן.. כבר נגמרה לה השנה...
. הבנות האלה, נפרדות כעת מן הילדות והופכות למתבגרות."
תמר: בנות, הוכחתן לי שאתן מסוגלות ,
למרות שיש עוד הרבה עבודה, אתן נפלאות (מחיאות כפיים)
ויהיה לי קשה לעזוב אתכן (מתלחששות בפליאה)...
ולכן... אני ממשיכה איתכן הלאה.. ותמיד אהיה שם בשבילכן...
(מחיאות כפיים)
שרה : "אז בואו ונראה את הריקוד... הריקוד שהן עצמן המציאו
בהנצחת המורה תמר "
{ריקוד שלם של כולן}
דניאל: " כשנכנסתי לפנימייה, לא רציתי להיות פה, ושנאתי כל רגע
אבל דברים השתנו. ידעתי קשיים, הכרתי סיפורים אישיים ובעיות
אישיות, ומצאתי חברות נפש.
ו,אה... אתם רוצים לדעת מה קורה בהמשך?!.... אהה... זה כבר
בשנה הבאה..."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.