נפלה עליי יראת נעמי
ואימתה עליי נסובה
נוראת-נקמות הינה
ולרחמים לא תפנה לבה
הודה יאפיל ימיי
וזכרה יטרוף לילותיי.
עוז מבטה כחרב שלופה
מבתר אותי ממרחק ימים יפרידו
ושנים אין-קץ לציפיה,
עת אני מתדפק על שער גן נעול
נשנק קולי מיראת נעמי
ומשוט מבטה נצרב לבי.
מי יהיה לי עד-אמת
בבית משפטה של נעמי,
מי יבקש שתחוס על נשמתי?
מי יפנה לבה למחילה
לבל תפתח עליי שערי גיהינום
ולאש עולם תשליך רוחי?
ימות-עולם אשב על מפתנה
לייחל מחילתה של בת-נדיב חכמה,
נאווה מכל נאווה,
שתותיר הדל באדם בחיים,
להיות כבול בכלאה לנצח עולמים,
להקים לה מקדש מעט ולזבוח אותי למען שמה. |
