יעל נווה / ולך שתיקתי |
הכורעה,
הזועקת אילמה
מבעד עייני.
ולך תפילותיי,
הנישאות חרש ברוח
ומתנדפות כליל
באין זכר.
ולך עכבותיי,
שמנעוני קציר
של פריי המובחר
שנותר על העץ.
ולך מכאוביי,
ששפכו דמעותיי
וברקו בענוות - ארך
מהדהדת.
ולך נשמתי המשוועת,
החופנת גופי באחת,
ונקרעת שרועה
בין שני מימדים מפוצלים
שהיו פעם אחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|