עידו בן-כנען / מתוך |
שהושל בבית בליעה
דחוק ממילא, אני,
מנסה להגות שפיות
עיקשת קריאת התגר
תורמת דמים טרופים
חריץ ועוד חריץ
ניצתים חישני השכחה
מאולפים להדליף ניחוח
של אין באהבה של ממש
עכשיו פשוט מביט בך
מפונקת בחטא
עורמת נשמות, להמיר
מצוקות של קיום
בעדנת יגונך הנחרץ
בעיני דינך נשאר סתום
מפריע לעקור את שפועם
אותן מחוות קטנות
להניחן על הלב
עד שיכבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|