אני הבטחתי עליך לא לכתוב,
לעצמי אמרתי עליך לא לבכות,
לא רציתי יותר להתגעגע,
לא רציתי יותר שיכאב.
והזיכרנות עולים כמו מעצמם,
מציפים אותי וזורקים אותי,
לתוך העבר.
לתוך העבר שהיה לי אז טוב,
כששכבתי בזרועתייך, וצחקתי,
ושמחתי, והייתי איתך.
היום כבר גדלתי ואתה לא כאן,
נזכרת כל יום בסיפור ישן,
על אהבה שהייתה מעבר לכל הגבולות,
ועל כאב יותר גדול משישי מילים בעולם
לתאר.
אהבתי אותך אז, אוהב גם כיום,
ואתה נשארת כזיכרון רחוק.
האם עליי נשמתך עוד חושבת,
האם געגוע מציף אותך כמו אותי?

לבד בלעדיך ממשיכה בדרכי,
הזמן לא מרפא את הפצעים,
ורק מחמיר את הגעגועים.
זיכרונך בליבי ישאר לעד,
כי כמוך לא היה לי עוד אף אחד.