[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








את ילדותי העברתי בקריות- פיסת ארץ לחה, שלרבים היא מין מזיגה
תרבותית וויזואלית של  צפון תל-אביב ושדרות.
לאלה המתקשים להבין, ניתן לאבחנה כמין תמהיל של קפה שחור בוץ
,עם יין לבן, חצי יבש, בחצי מחיר.
כך או כך קריית אתא- עיר מולדתי- היא לבטח גולת הכותרת של
האזור והדוגמה. כלומר: היא השדרות הטובעת בבוץ של הקפה השחור
שכבר מזמן יוקרתי מהיין באזור זה של הלבנט. (קצת מבלבל אבל הכל
אמיתי. תקראו עוד פעם.)

בראשית ימיה נקראה עירי- 'כפר עיטה', 'כפר עטה' ועוד ורסיות
ערביות שונות. מתיישביה הערבים, בכל אופן, הטיבו הפעם בבחירתם
האסטרטגית ובהערכתם  את הפוטנציאל הנדלנ"י, סביבתי והתברואתי
הלא קיים, והעתיקו את ביתם לשפרעם הסמוכה.
אולם גם מהלך זה לא הרחיקם טווח שמיעה מרעשים נפיצים הבוקעים
ממטווחי 'הר-המשטרה' הסמוך, אשר חוצץ בין הערים השלוות, משקיף
ומזדקר ביניהם כמורסה שעירה ומתרגשת.
מוסד זה המשמש כ'בית הספר הארצי לשוטרים', ידוע לכל כמשקיע
רבות בלימודים אינטנסיביים ובהתמחות מדעית, תחת פיקוח אקדמי,
ביצירת פקקים ועומסי תנועה כבדים.

כשמגיעים השוטרים לקרייה, לתרגול מעשי במסגרת  הקורס-
'מבוא לרמזור א', יכולים הם לחשוב על פי האבק הרב, כי בעיר
מולדתי תנופת הבנייה לעולם לא נעצרה וכי מחכים שם עד כי יבוא
הקבלן ויסיים את עבודתו. אולם האמינו לי, הוא כבר לא יגיע.

בעוד  עוסקים הם במלאכת הפקק, תתברר להם, מהשלולית שעל גב
חולצתם, העובדה המעיקה, כי המרחק היחסי מהים אומנם גורע מתושבי
העיר את הבריזה הקיצית אך לעולם לא את הלחות הכבדה והדביקה.

מערבית משם, מהמולת המכוניות  וצעקות הנהגים, חוצה את העיר
בגווני ירוקת מצחינה- נחל "הפוארה", הזורם ממקורות הקישון
ונתיבי הכימיקלים שלו.
ה'פוארה' אומנם יבשה בקיץ, אך בחורף היא כאגם סירחון שופע
ומשגשג ליתושים וברחשים.
אלה מזדווגים בקרבה כשפנים ביער מלא גזרים, מתרבים, ומזכים את
תושבי העיר תחושת גירוד כל אימת שנחשף עורם.

המרחק של הפריפריה המופלאה הנ"ל מחיפה, "העיר הגדולה", אליה
נוסעים בעיקר לתיאום מס או גזר דין, צו ראשון או ביקור אצל
יצאנית טובת פנים ברחוב העצמאות, הינו טווח אוטובוס אחד בלבד,
שיש  להודות על האמת- חוצה את המרחבים המצחינים של בתי הזיקוק
ו'הקישון', די במהרה.
אם בחרתם להתעכב ברחוב  מרכזי זה, העמוס ברוכלים שומרי חוק,
בעלי לב, שיניים ושעון מזהב, יכולים אתם לרכוש שם את האנתלוגיה
של ה'ביטלס', האוסף של 'זוהר ארגוב', נעלי 'אדידס' וזוג מכנסי
'ליוויס 501 '-במאתיים שקלים בלבד. אם תוסיפו עוד שטר אחד של
'חמישים', תקבלו את הדיסק 'קוקטיל מזרחי' בעריכת 'אבי ביטר',
שתי קלטות וידאו כחולות תוצרת בית ופקט סיגריות תוצרת חוץ, בלי
פיקוח מחירים או הטלי מס, אבל גם בלי קשר למקור.
הכסף שלכם, למי שלא מכיר את רחוב 'הימאים', הוא הדבר היחיד שלא
מזוייף שם.

מעל אותו רחוב שוכנת במלוא תפארתה- שכונת הדר הכרמל.
בימים הראשונים של חיי, הייתה זו מרכז היקום או המקום היחיד בו
ניתן לקנות סוף סוף, מכנסיי ג'ינס אורגינל  מהעשור הנוכחי. חוץ
מזה, זהו אזור צפוף, חם ומתיש גם בעיצומו של ינואר חורפי,
ולפעמים נראה כי גם כשהכבישים ריקים שם, יש לקחת בחשבון עמידה
ממושכת בפקק.

קורטוב חו"ל לא עטף את האזור הצפוף גם כאשר מכללות
בשם  'אוקספורד', 'קיימבריץ'', מנצ'סטר יונייטד', 'ריאל מדריד'
ו'המכללה למנהל', של הסתדרות הפקידים, השתכנו במרחב.
להפך, אז למעשה החל המקום לאבד מיוקרתו הזערורית עת צץ קניון
על כל צומת.
מבנים ממוזגים אלו אומנם הגנו על המבקרים מפני החום הנורא,
היתושים, פיח אוטובוסים ומזיעה דביקה- אך לא מילדים ובוודאי,
וחמור יותר מכל ,לא היטיבו עם השווארמה.

כדי לאכול שווארמה כהלכתה, רצוי לתשימו את פעמיכם בחזרה לרחוב
העצמאות הסואן והדביק הרבה יותר. שם יהיה עליכם לעצור בעדכם
מלהתפתות ולרכוש מעיל עור איטלקי ב- 80 ש"ח ( ספריי הצבע יורד
בגשם הראשון ) או להעדיף את הבורקס המופלא.
מטרתכם- אחד המזנונים השמנונים שבפינה.
שתגיעו לשם, שוב היזהרו! אל תתפתו למשמע אוזניים והמתינו
בסבלנות עד שתראו במו עיניכם את אותה משאית כבדה שנהגה יהדוף
את דוושת הגז ממש מולכם, עד כי תוכלו לעקוב בעיניכם אחר הפיח
השחור הנסחף מין אגזוז המשאית, אל חלל הרחוב, בין ההולכים
במדרכה המשתעלים, עד ששובלים ממנו ינחתו לו לבסוף על כותלי
הבשר המסתובב  על הסיח ויספגו במרקם העשיר.
או אז, אל תמתינו רגע נוסף. אל תתנו לאיש להקדים אתכם. העמיסו
את הפיתה בעיסת השום הכתוש ובפטרוזילה, הזליפו טחינה ואמבה
לסירוגין, ואל תתביישו לבקש מהמוכר, הנוטף זיעה על המיכל בו
מטוגן הצ'יפס וממתין לכספכם, שיחתוך לכם מין העגבנייה הצלויה
ומשכבת השומן הנשרפת למעלה.  
כשתסיימו להרטיב את גרונכם במיץ הענבים, נגבו את פיכם במפית
וזרקו אותה על הריצפה. זה פח אחד גדול המקום הזה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ג'וני והפרעושים
זה כמו שאוגי
והמקקים יקימו
להקת רוק?
גם להם יש שיר
פתיחה חמוד?


(ח)תולי


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/8/01 1:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רן בירן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה