השעון מצלצל 12 פעמים,
הסיוט שלך עומד להתחיל,
הנוהל הקבוע,
הצביעות הדביקה,
החברים שלך,
שלא יודעים מי אתה.

אבל הפעם זה שונה,
הטלפון לא מצלצל,
ואתה בודק אם הוא מנותק,
מנסה להתחמק.

הגיע הזמן שתבין,
אתה כבר לא ילד.
הגיע זמן לגדול,
ולהתחיל לקבל את העולם הגדול.
ואתה יוצא לבד,
ואתה בהתחלה מתחבא,
ואז אתה חוזר
ובשמיכה מתכסה.

השמש עלתה והאירה עוד יום בלי שינה,
רק שהיום אתה מחכה לבלונים צבעוניים,
אותה פרוצדורה
כתובה מראש ומשעממת,
אותה עוגה זולה
שרק מבחוץ היא מפוארת.

אבל שקט מגיע,
וממלא את מקומה,
אתה מתחיל להתגעגע,
זו הבדידות שמקבלת עוצמה.

ואתה עדיין מחכה,
מחכה לו שיבוא,
שיגיד שהוא אוהב אותך,
שיגיד שהוא מתגעגע אליך,
שהיית חסר לו,
שהוא היה בודד,
ושהוא בעצם לא ידע,
שמחר אתה קם, ומתאבד...

מזל טוב