ממשרדו של משה אגייב נשקף נוף סתמי, בנייני עמידר המתגאים
בשיקום השכונות המיוחס למנחם בגין כשתמונתו לצידם של אריה דרעי
והבאבא סאלי מעטרים את קירות המשרד. מעט שמים , רצפה מעוטרת
בבדלי סיגריות, ואשפה לא מפונה. אגייב עצמו מספר כי רכש את
המבנה כיוון שמעוניין היה לשכון בתוך הקהילה כפטרון נדיב
המנהיג את צאן מרעיתו אותו צאן, אגב החל לעזוב את השכונה מייד
שנכנס משה אגייב לשיכון ודירות רבות פונו ואת תכולתם מילאו
חייליו הנאמנים של אגייב שרכשו אותם במחיר מבצע. יפה, המזכירה
החטובה של אגייב, כרעה על ברכיה והעניקה לאגייב את הטיפול אותו
העניקה לו כל בוקר מזה חמש שנים שהיא משמשת בתפקידה. "היא
המזכירה שלי בק", היה נוהג לומר אגייב ולצחוק צחוק עז, שזעזע
את כל שיפולי כרסו האימתנית. הטלפון צילצל בנייד האישי של
אגייב, הוא העיף את יפה בחוסר סבלנות. "מי זה?" פלט אגייב
לטלפון בדריכות. "זה אני צ'יקו",  
חיוך לא שמח עלה על שפתיו של אגייב. "שלום למר כהן צ'יקו, שנים
שלא שמעתי ממך, ככה מזניחים קשר עם חבר משפחה ותיק?".

"אגייב, בוא נחסוך את השואו, אני מתקשר בקשר לחוב של שמעון"
אגייב שתק, גם צ'יקו, לאחר שתיקה שארכה מספר דקות אמר אגייב:
"אז אולי תבוא למשרד ונדבר כמו בני אדם"?, צ'יקו צחק:  "לדבר
כמו בני אדם זה להוציא מילה בין פיצוץ לפיצוץ מהגורילות
שלך...?", אגייב שתק וסימן בידו ליפה שהיא יכולה להמשיך איפה
שהיא הפסיקה, ופלט לפומית : "אז מה צ'יקו? מה אתה מספר? אתה לא
רוצה לבוא לאבא אגייב, אז מה אתה כן רוצה?", צ'יקו אמר כמעט
מייד : "כמה"?. אגייב היתמם: "כמה אני מתגעגע"? והדף שוב את
יפה ממנו תוך שהוא פולט: "יפה קפה שחור לאבא'לה " ולצ'יקו אמר:
"זה לא ככה, זה יותר מורכב מסכום, שמעון גנב ממני את הנשמה
ולזה אתה יודע ,אין מחיר", צ'יקו שתק, הוא ידע שאגייב לא ייתן
לו את מבוקשו אבל שמעון ביקש ממנו לגשש אצל הקווקזים לאן נושבת
הרוח, מרגע לרגע חש צ'יקו כי זו הייתה טעות לחייג. "אתה יודע
יש משהו שאתה צריך ונמצא אצלי.." המתיק צ'יקו לאגייב ששתק
בהמתנה סבלנית של דייג ותיק. "אולי באמת כדאי שניפגש" וסגר את
השפופרת.
אגייב ישב במשרדו לוגם לאיטו מהקפה, "אך יפה, איזה קפה שאת
עושה.." וטפח על עכוזה. "תקראי לי לולדיק".

צ'יקו יצא מתא הטלפון הציבורי ופנה לסימה בייאוש "הכסף אוזל
צריכים לקבל החלטה עכשיו, אילת - לגבות חובות אצל גדי, או
לאמסלם שמחכה אצלכם בדירה ולנסות למכור לו סיפור שאגייב אויב
משותף ולהרוויח זמן", סימה הרהרה בדברים ואמרה "אילת. אמסלם
ימשיך להיות תכנית מגירה, אנחנו צריכים זמן ואם שמעון יצא
בינתיים אולי נוכל לארגן משהו". הם נסעו על כביש אשקלון באר
שבע בשתיקה, אבי התינוק ישן בשקט מופתי מאחור סימה גלגלה לה
ג'וינט עבה וצ'יקו ניסה לעשות סדר במחשבות. "אם גדי לא ייתן
לנו את ה25,000 שהוא חייב לשמעון , נוכל לקפוץ למוסטפה שימכור
בשבילנו את האאודי ונעבור לרכב אחר קטן יותר, זה יוכל להרוויח
לנו עוד חודש וחצי", סימה הנהנה, "נקווה שלא נגיע לזה, אתה
יודע איך שמעון מחובר לרכבים שלו, אתה זוכר שדוד מהתחנה בראש
העין נפטר מהמרצדס שקנה לו שמעון כי חשב שהמשטרה על הזנב שלו
והחליף לגולף, לא עזר שהוא נתן את ההפרש לשמעון ושמר על קבלות
, שמעון פיצץ לו את הצורה ושלח אותו לאשפוז של חודש". צ'יקו
החל לצחוק, "איזו תקופה זאת הייתה, יא - אללה, קמים באמצע היום
, מורידים כמה שורות טובות, הולכים למרינה לדוג קצת, חוזרים
בערב טלפונים לכל התחנות איסוף רווחים, ארוחת שחיתות אצל שופן,
חזרה הביתה לעוד כמה שורות, וסרטים עד לפנות בוקר. אלו היו
ימים..".
"ואז החגיגה נגמרת", פלטה סימה במרירות, "אחיך שמעון היה לו
סרט עם אלוהים, מדבר אליו, אומר לו שיש לו יעוד וכאלה, אם לא
הייתי מכירה אותו מהיסודי הייתי אומרת שזה הסמים שדפקו לו את
הקופסה, אבל זה התחיל עוד הרבה קודם, אמרתי ילמד, ישכיל , יהיה
אקדמאי, אולי יעזבו אותו השטויות האלה, אבל כלום", צ'יקו האט
בהתקרבם לרמזור הכניסה לנתיבות, "מה עם אוכל? את רעבה קצת?".
"עזוב, סע הזמן קצר, וגם לא בא לי להיתקל בפרצופים מוכרים,
נעצור בדרך ,בערבה ,נכין משהוא על הגזיה" צ'יקו חייך "נכנסת
לעניין של הבריחה.. מי היה מאמין , הנסיכה סימה במסע מילוט.."
"תצחק, תצחק, אני לא רואה אותי לבד באוטו".

                                       

"ולאדיק " קרא אגייב בקול, נעמד וחיבק את הבריון שנכנס למשרדו.
"אתה רואה את זה?", שאל והוציא מארנקו המחאה ועליה נקובים מאה
אלף שקלים, "זה שלך אם אתה מביא לי את צ'יקו , סימה, והתינוק
של שמעון בתוך שלושה ימים". ולאדיק שתק המום, "הם מוחבאים בכור
בגרעיני שככה אתה מציע לי סכום כזה?". "לא", חייך אגייב, "הוא
פשוט שווה לי פי עשר, דברים שאין להם שיעור כספי".
ולאדיק שתק הוא היה חייל נאמן של אגייב ותמיד מילא כל משימה
ללא תשלום מיוחד כשהיה צריך משהו בין אם קניות למזון, מכונית
חדשה, בגדים או כל דבר אחר שעלה בראשו הבורגני פשוט היה מתקשר
לחיה מתאם פגישה עם משה וזה היה נותן לו את מבוקשו מייד וללא
ויכוחים מיותרים, חש כמעט נפגע על כך שאגייב מנפנף מולו בסכום
הגבוה. "תראה" פתח אגייב, "אתה מכיר את שמעון, תמיד מתכנן משהו
, הבנתי ממקורות בכלא שהבנאדם תקף שוטר שבוע לפני השחרור, הוא
זומם משהו, ועכשיו הוא גם שלח את אחיו והשרמוטה שלו מאשדוד
ושבוע שאנחנו מחפשים אותו ומוצאים רק את התחת של עצמנו, התחושה
שלי היא ששמעון התכונן טוב, יש לו מיפוי של החיילים שלי ושל
אמסלם שגם מחפש אותו ובגלל זה אנחנו לא תופסים את הבנזונה, אני
רוצה שתשכור לך צוות של מקצוענים עצמאיים ששמעון לא מכיר
ותפעיל לחץ בכל הנקודות הכואבות כדי להוציא את האח מהמאורה".

ולאדיק שתק כמה רגעים ולבסוף אמר : "יש לי יד חופשית בעניין?",
אגייב חייך חיוך רחב,  "מצידי תענה את האימא הזקנה שלו כדי
שהוא יבוא - הכל מותר". ולאדיק כיחכח בגרונו, "תראה זה שמעון,
הוא לא הולך לשום מקום, שווה ככה להתלכלך בשביל להוציא מהים דג
שממילא מת לקפוץ לנו לידיים?". "אם יש לך דרך יותר אלגנטית
להגיע אליו תוך שלושה ימים.." ולאדיק הנהן, בסדר גמור בוס יום
חמישי עד שמונה בערב הם אצלך במשרד.