היא היתה.
היא היתה כל-כך רזה,
היא היתה כל-כך צנומה,
"עור ועצמות" קראו לה בשכונה.
היא היתה ילדה יפה,
שכמו אליסה שלשמיים עלתה,
גם היא נשאבה אל תוך עין הסערה.
את הנוף מסביבה הסערה עברה ולא שברה.
אצלה ניקרו סימני המציאות העגומה.
היא היתה כל-כך רזה,
היא היתה כל-כך צנומה,
"עור ועצמות" קראו לה בשכונה.
הנפש הרכה,
הסתבכה, נסדקה ונקרעה
ולבסוף נשלחה לשכב במיטה.
היא אושפזה.
חצי שנה זה היה,
חופשה מהחיים בשם המחלה.
לא בבית הבראה,
אלא בבית החולים שבבירה.
היא היתה כל-כך רזה,
היא היתה כל-כך צנומה,
"עור ועצמות" קראו לה בשכונה.
ואז ביום אחד,
המחלה ניצחה,
ואת הנפש הזכה,
לקחה איתה כקורבן לעולה.
היא היתה כל-כך רזה,
היא היתה כל-כך צנומה,
"עור ועצמות" קראו לה בשכונה.
היא היתה,
ועכשיו נשארו רק שמה,
הזיכרון,
והמצבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.