התישבנו לאכול ארוחת בוקר, זה היה יום הולדתי, שמעתי צלצול חזק
בדלת. הייתי חצי מנומנמת, שפשפתי את עיני, בדלת עמד שליח שמסר
לי מעטפה גדולה חומה ובה היה תקליט. פתחתי את המעטפה ומאד
התרגשתי כי אני מאד אוהבת מוסיקה ועוד תקליט נוסטלגי, שחור עם
חריצים. מרוב התרגשות נפל התקליט על הרצפה ונשבר, אישי התרגז.
"לא מספיק כל הפטנטים המודרניים שלך, מחשב, DVD, דיסקמן,
ועכשיו מה שיש לך זה תקליט שבור"

החזקתי את התקליט השבור, הסתכלתי עליו והתחלתי לבכות, ואז עלה
התקליט והתעופף, עלה על גגות שבתות וחגים והתחבא מאחורי הברוש,
ואחר-כך הלך לשדה קוצים כי זה מה שהיא אוהבת והוא ראה צפור רבת
יופי, והשיר על התינוק שרק נולד ולא יודע כלום על החיים, ושיר
עצוב כמו לבכות לך, ולהתראות מתוק שמור על עצמך. וכך התעופפו
השירים, טפסו על עצים, אפילו הכלבים נבחו אותם, התרנגולות
קרקרו אותם והצפרים צייצו אותם כל כך יפה, ואז הכנסתי את
התקליט השבור למגירה, שמרתי אותו לעד. וכשעצוב ורע לי אני
מוציאה אותו, והוא שוב מתעופף והשירים מתנגנים.