כשקיבלתי את המברק של גברת גרהאם יושב הייתי במועדון החביב עלי
במורד שדרות ג'יימס ליד כיכר הטיימס. זהו אולי המועדון היחיד
באנגליה שמכבד את עצמו כמו שמכבד הוא את לקוחותיו. בשעה מוקדמת
זו של היום המועדון היה ריק לחלוטין למעט קפטן מקהנרי הסקוטי,
שנראה היה כחלק מנוף המועדון, ואינני זוכר אי פעם שאינו היה
בנמצא בכל שעה שהיא. שולחנות העץ הקטנים נראו מיותמים והמקום
נראה גדול ושקט. הייתה זו שעה מוקדמת מידי למשקה, אפילו של
בוקר. אך לא לנו, צמד קשישים פנסיונרים, אשר המועדון היווה להם
נקודת מפגש ונקודת אחיזה יציבה בעולם זה של תהפוכות ושינויים.
הייתי מסב עם חברי הותיק (הוא היה גם חבר ותיק וגם ותיק
בעולמנו אנו) מפקד המשטרה בדימוס של מחוז יורקשייר, מר. תומס
ג'ראלד שלחם עוד עם הרג'ימנט השלישי במצריים בשנת 1917 כאשר
היה נער.

נננננננננננננננננננננ
דחוף. אחוזת גרהאם. גב' גרהאם. 0700 העלמות מסתורית. דודתה
ואמא של גב' גרהאם נעלמו. מבקשת עזרה מיידית.  נא לשמור על
סודיות המקרה.
נננננננננננננננננננננ

על הרכבת בדרכי למחוז שהיה אך במרחק של חצי שעת נסיעה מלונדון
הרהרתי בדברים, ברור היה כי גברת גרהאם איננה מעונינת בדליפת
המקרה החוצה, כבודה של המשפחה, הרי אנשים לא נעלמים זה כך סתם.
עלי לפתור את התעלומה במהירות, אך עם עד סופו של יום זה לא
ימצאו, בוודאי יהיה עלי לפנות לעצת המשטרה, הרי עלולות הן
להיות בסכנת חיים. ידעתי כי אחוזת גרהאם הנה מקום גדול ורחב
ידיים, ביקרתי שם כמה וכמה פעמים, הייתי חברו וידידו הטוב של
סיר. פרנסיס גרהאם, אביה של הת'ר גרהאם. הוא היה מפקדי בזמן
הפלישה לנורמנדי, ולו הייתי חב את חיי על שמשך אותי למחסה תחת
אש, לאחר שנפגעתי בראשי. מאז החלמתי, ואנו היינו נפגשים
באחוזתו ביום השנה לפלישה. גם את הת'ר פגשתי באותם הפעמים אך
שום דבר מעבר לזה לא התפתח בנינו, היינו טיפוסים שונים ואני
הייתי מסוגר בעצמי. מאז עבר זמן רב, אביה, ידידי ומפקדי נהרג
בתאונה מצערת  במהלך מסע צייד, בעודו דוהר במורד השביל בעקבות
שועל מבוהל, אחיינו הצעיר והפוחז השתעשע בחצוצרה ולכשהביט סיר
גרהאם לאחור לברר את פשר התרועה הבלתי צפויה, לא הבחין בענף
נמוך אשר העיפו מעל סוסו, אולי היה זה צחוק הגורל, אך נראה
שמכה זו, כואבת ככל שהייתה לא גרמה למותו בטרם עת, כי אם
העובדה שהיה רוכב עם מקטרת ג'ראלד, שמעצמת המכה נתקעה בגרונו
וחנקה אותו למוות בעודו מחוסר הכרה. אני זוכר את אומרו כי
ג'נטלמן אנגלי ראוי שיישא את מקטרתו בכל עת. מאז הלוויה הנני
רואה פחות ופחות את הת'ר, היא כמובן ידעה שתמיד תוכל לפנות אלי
בכל רגע של צרה או משבר וכבר עזרתי לה בעבר בזמן היותי מנהל
מרכז החקירות של נקודת לונדון וגם אח"כ כאשר פתחתי עסק, משרד
חקירות פרטי. היא הייתה אישה חזקה וניהלה את עסקי אביה ומעולם
לא עזבה את האחוזה, שם התגוררה עם בנה עד היום.

נהגה של גברת גרהאם אסף אותי מהתחנה באיחור קל, ברכב המשפחתי
המפואר, היה זה יום יפה והספקתי להגיע בשעה מוקדמת עדיין.
ניצלתי את משך זמן הנסיעה לברר פרטים אחדים מאחר והנחתי שהוא
יודע על המקרה ושבוודאי אצטרך לחקרו עד סופו של היום. דודתה
ואמה של הת'ר גרהאם הגיעו לביקור ולנופש במהלך השבוע באחוזה.
היום בשעות המוקדמות של הבוקר הוא ראה אותן מחלון בקתתו פוסעות
מן השער האחורי של החצר לעבר טיול הבוקר שלהן. כל יום הן היו
מהלכות קצת בבוקר אך תמיד הקפידו לחזור בזמן לארוחת הבוקר. עוד
הבנתי כי כמעט כל צוות העובדים בבית אשר כלל רב משרתים, טבחית
גנן ונהג, גויס בכדי להשתתף בחיפושים אחר הדודה והאמא
האובדות.

הת'ר גרהאם בעצמה חיכתה לי בשעה שהמכונית עצרה אל מול בית
האחוזה הגדול. ראיתיה עוד מהדרך משער הכניסה, היא עמדה בשמלת
תכלת בהיר וכובע רחב שוליים לבן ונראתה מוטרדת כמובן ואפילו עם
קוצר נשימה קל, נראה היה כי סידרה את האיפור והתכוננה לבואי.
היא שמחה שיכולתי להגיע בהתראה כה קצרה ועניתי כי אעשה כמיטב
יכולתי. בשעה זו השמש כבר הייתה במרכז הרקיע והאוויר של חודש
מאי היה חם ונעים. הנחתי האת חפצי בהול המרכזי וביקשתי את
ראשותה לעלות לגג הבניין כדי לצפות על האזור. תיארתי לעצמי שכך
אוכל לקבל מידע רב על השינויים שעברו על הבית מאז לפעם האחרונה
ששהייתי בו. עוד הוספתי כי ברצוני לשוחח עם כל אחד מהאנשים אשר
שהו בבית ביום זה ובכך לנסות לקבוע מי היה האחרון שראה את
הגברות ואולי לשמוע ממנו משהו אל תכניתן.

בדרכי אל הגג הבחנתי בדלת חדר שינה אשר לרוב מוקצה לאורחים
פתוחה, הרשתי לעצמי מתוקף הנסיבות להציץ לרגע פנימה. חפציהן של
אמה של הת'ר ודודתה היו שם בתפזורת רגילה של שיגרת חיים, כמה
מזכרות ודברים נשיים שונים. המשכתי בדרכי. המראה בבוקר זה מן
הגג היה מלבב, היער העדין אשר נמתח מעבר לגדר מאחורי חצר
האחוזה ועד לגבעות יורקשייר המפורסמות היה ירוק מתמיד וציוץ
נקבת הכיחלי נשמע למרחקים, המדשאות הוריקו. אך לא היה לי זמן
לכל אלו עכשיו, הת'ר מצפה ממני לעשות את עבודתי ואני הרגשתי
איך חוזרים אלי כל האינסטינקטים הישנים. הבחנתי בעץ הבוקיצה
שגדל והסתיר את השער האחורי של החצר כך שהנהג ממגורי המשרתים
לא היה יכול לראות אותו, הבחנתי גם בגנן ובבנה של הת'ר גרהאם
חוזרים מן החיפושים ביער בידיים ריקות, ובטבחית אשר נראתה מחסה
באדמה בור בפינה מערבית של הבית ונראה היה כי הזדרזה לעשות כך
לפני שיבחינו בה בנה של הת'ר והגנן. מעניין היכן נמצא רב
המשרתים חשבתי לעצמי.

בהול פגשתי שוב את גברת גרהאם מביטה בי מצפה למוצא פי, סבלנות,
גם רומא לא נבנתה ביום אחד, אמרתי והרשתי טוב ומאושר מתמיד.
לחדר נכנס בנה של הת'ר ג'ורג' פרנסיס השני, הוא היה נער צעיר
לונדוני שהתחנך במשפחה טובה, היה לו שיער בהיר חלק בתספורת
קצרה, הוא לבש חולצת פולו קצרה ומכנסי עבודה קצרים אך אכותיים
ונעליים עם גרביים משוכות כלפי מעלה, היה נראה כי חזר עכשיו
מהחיפושים, הנחתי כי הגנן נשאר בחוץ. את בני כבר פגשת כאשר היה
צעיר יותר, אמרה הת'ר היום הוא כבר בין שבע עשרה ועוד מעט יחל
ללמוד במכללת איטון. לא היססתי לרגע, זינקתי אל הצעיר המופתע
כשחיוך רחב ורשע על פניי, "היכן סבתך ודודתך?!" צעקתי בעודי
מצמיד את הרבולבר פי.קי.5 ממלחמת העולם השנייה לעבר אפו הלבן
וגורם לו להיות סולד ולהראות מגוחך. המבט בעיניו היה כשל חייה
שניצודה ומבקשת רחמים. המבט בעיניי היה צמא לדם. הת'ר שהייתה
מופתעת מאוד למעשי הייתה מופתעת עוד יותר ולפחות כמוני כאשר
צעק הנער "במרתף... במרתף - לא עשיתי להן כלום, אני נשבע"
בעודו מביט בפזילה אל לוע האקדח המוזיאוני המוצמד לפניו.
חייכתי בהנאה וליקקתי את שפתי בעודי מביט בהת'ר.

בוודאי כל הסיפור ובייחוד התנהגותי שלי ושל הנער נראית בעינכם
משונה מפתיעה ואפילו בלתי הגיונית בעליל עד כאן. רק שכמה
נקודות נוספות יכולות לשפוך אור על המקרה והעניין אך עדיין לא
על כולו. ישנם תמיד דברים אשר אנו לעולם לא נבין.

העובדה כי כאשר עברתי בחדרן של האם והדודה האובדות הבחנתי בראי
כסף קטן אך יקר ומפואר והכנסתי אותו לכיסי. בחדרן נמצא גם כן
תצלום של שתי האחיות יושבות מחובקות על רקע הגן בכובעים רחבים,
עלי לציין כי חוץ מאשר הכובעים הן לא לבשו שום פריט לבוש אחר.
בנה של הת'ר סולק מבית סיפרו הקודם לאחר שנתגלה כי גבה דמי
חסות מתלמידי השנה החמישית. על לחיי הנהג היו סימני אודם.
הטבחית קברה שק מטבעות כסף. לרב המשרתים היה שם אמצעי ג'ק והיה
נשוי בסתר לטבחית. העובדה כי נאלצתי לפרוש מעסקי כאשר אבחנו
אצלי הרופאים סניליות קלה והתנהגות קיצונית והרצון העז שיש לי
לראות את התגובה המופתעת למעשים אלו על האנשים שסביבי. לרוב זה
מביא לתוצאות מעניינות.