אתה הסם שלי,
זורם בעורקיי, מכיל אותי.
כמו מים למחייה,
כמו אוויר...
ממלא אותי בך.
משקה אותי בסם החיים,
בטעם שלא יכולים להיגמל ממנו.
באהבה.
מבלבל אותי, מסחרר...
נטרקת דלת,
האור נדלק.
זהו, עכשיו כבר הכל אפשרי...
נתת לי צוהר להיכנס בו,
להיכנס דרכו אליך ואולי גם לליבך.
אבל אני לא יודעת מה מסתתר מאחורי הדלת,
אף אחד להגיד לי לא ידע.
כדאי או לא כדאי?
יש עדיין דרך לבריחה?
ושוב מסוממת ממך, בלי יכולת בחירה...
שוב תקועה, כי הפחד
החליט שוב שהוא נכנס לתוך נפשי הפגיעה.

19.9.2004