גילי אלמונית / תחת מסילה |
מבטים, חיוכים,
הודעות ארוכות.
בניתי עולם,
יפה ומושלם
שלי ושלך ושלנו.
סגרתי עיניים, פתחתי הלב,
נהייתי אדם פגיע כואב.
מבלי משים לב נהייתי עיוורת,
קשרת לי את הלב למסילת רכבת.
ואז כמו נהג הקטר הראשי,
מחזיק את ההגה, חזק, ערמומי,
נסעת ישר, ניפצת, דרסת
מבלי לדמיין אפילו עד כמה הרסת.
וככה ממשיך ומגביר מהירות,
בלי מבט לאחור, הבהוב או איתות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|