מבעד לחלונות של רכבת
רואים, אורות של מכוניות
שמזכירים כוכבים
מבעד לעינייך מנצנצות עכשיו דמעות
כשגלים של ים מתנפצים על סלעים,
האוויר הופך צלול יותר
כשליבך מתנפץ בגלל עומס רגשי ועיוורון של אחרים
את מרגישה לרגע כי אין לך אוויר
ואת כמהה לנשימה.
ובתוך הרכבת אנשים, כל אחד והסיפור שלו
ולפי המבט את כבר יודעת מי הוא ומה הקטע שלו
ואצלך בעיניים מבטים משונים, מנסים להזכר
בלילות אחרים, לילות בהם מבטים של עיניים
נקרו בדרכך וידעת,
שיש לו עיניים טובות.
אם רק תום ואמת יש בעיניו
מדוע אינך מחייכת?
מדוע פנייך שראו את עיניו כבויים כמו חושבת את על מוות?
האם אמת הן מחשבותייך או שמא אמונה כמו תמיד?
האם תצליחי בזו הפעם לנצח את הפחד שעוטף אותך
האם אמת הן העיניים שראית, באותו לילה קיצי
והאם גם הוא, האחד או היחיד
ראה אמת
בעינייך.

17.7.2004 חבל שאלה לא היו מבטי עיניים אמיתיים
אבל אחרי הכל, נשמה אחרת נהנית מהם עכשיו ומגיע לה,
כל כך מגיע לה