שקט, דממה... איש לא מוציא מילה... לא אני ולא אתה.
נמאס לדבר... לשמוע דעות... נמאס לחשוב על העתיד הקרוב.

רק אתה ואני בתוך השקט הזה... אבל אתה לא איתי, כי אני נשאבתי
למקום אחר
כי מרוב השקט שהיה סביבנו, נעלמת לי. עכשיו, איפה אנחנו?

אני נשאבתי לתוך עולם של שקט ושממה, ואתה, אתה מחכה שאני אוציא
מילה.
אבל אתה לא רואה, אני לא יכולה... אין לי מה לומר... ומה
איתך?

מדברים על מוות, על חיים, על אהבה, מדברים על חלומות, על
שיגעון, ועל תקווה.
מדברים ומדברים, אבל לא את האמת, כי מה שהיה כבר נגמר ומת.

ואני בתוך השקט שלי... ואתה מחכה לי, רק לי שאחזור ולא אבלע,
שאשוב במהרה,
ואז תיקח אותי חזק לזרועותיך, ותיתן לי נשיקה. כי בלי שאשים
לב, הסוף כבר בא.


לאהוב אותך...