אני מביט בך
ושואל
מתי אתה בוחר לחיות
ומתי אתה בוחר למות
הגוף הזה, שאתה סוחב על עצמך
לא נותן לך מנוחה
הרהורים כבדים
רגשות עצורים
רק תן לעצמך, מקום לזוז
בתוך חדר קטן
אתה פוסע מקיר לקיר
בכול רגע אתה יכול לפתוח את הדלת
אבל אתה נמנע
הפחד לגלות שיש משהו מעבר, ואתה לא מצליח לגעת בו
אני מביט בך
שעות עוברות, ואין זמן
דפים לבנים, מציירים אותך במילים
אתה אוסף הכול
הנה אתה בגיל העשרה, מחפש
והנה אתה היום, מאבד בתוך עצמך,
אלף שאלות, אלף תשובות
זה כואב לדעת, שאין לזה סוף
אני שואל את עצמי
מתי אתה בוחר לחיות
ומתי אתה בוחר למות
הייתה רוצה לחשוב שהכול מחושב
שהכול עובד לפי שעון
רק בשבילך
אתה מבקש סימנים
השמיים כהים, הרחובות שקטים
יש לך מקום אחר ללכת אליו
אני מניח, שזה כול מה שיש לך
מן המראה, פנים עצובות
הליצן שכח את התחפושת בארון
ואתה מחיך לעצמך, חיוך של ניצחון אבוד
אני שואל את עצמי
באיזה יום אתה בוחר לחיות
ובאיזה יום אתה בוחר למות
כאב מכוון, כמו יריית של אקדח ישר בפה
אתה לא מצליח להניח לעבר להניח לך
אהבות הן קשות, העיניים לא נעצמות
המחשבות לא מצליחות לצאת מתוך המציאות
פוסע מקיר לקיר
ומהחלון אתה יכול לראות שמיים כהים
עלים נושרים, אנשים במעילים
הייתי רוצה להגיד לך
לצבוע את הפנים, להקשיב למוזיקה המתנגנת
לזרוק את הסדינים
זה כואב, לא להצליח לגעת בדברים כמו שהם
ואני שואל את עצמי
באיזו שעה אתה חי, ובאיזו שעה אתה מת
מוזיקה שקטה מתנגנת
שאתה לא יכול לצאת מן התנועה
אל המגע הזה
אני מביט בך מרחוק
כמו צל המלווה אנשים אחרים
ואז נעלם
וברקע שמיים כהים, מכסים את כיוון הזמן
אתה עומד במרכז החדר
מנסה לגעת בקירות, להיות בשיווי משקל
אסור ליפול, כמו שאסור להרגיש עכשיו דבר
סיפורי ילדות, לא התפוגגו לעולם
לא רצית לראות פנים שמחייכות, או כאלה שסתם מביטות בך
מבין ההריסות, אתה תרגיש פתאום שאין שום מנהרה
לזחול דרכה בחזרה אל עצמך
הייתה רוצה להרגיש שייך, לתוכניות, למחשבות, לרגש
אתה לא יודע אם אתה כלוא או חופשי
אני מביט בך
נוגע בפנים, מתפשט, מביט במראה ולא מוציא מילה
אני לא יודע
מתי אתה בוחר לחיות, ומתי אתה בוחר למות
הייתה רוצה להאמין, שזה לא תלוי בשום דבר
אני מביט החוצה, שמיים כהים ומכונית אחת עוברת
כמו במקרה. שום דבר לא מתכונן.