בלילות הגשומים של דבלין
עמדנו מתחת לחלונות
הקשבנו לקולות אשר באו מהבתים
חיפשנו כוכבים שנפלו לנהר
ועדיין לא מצאו לעצמם מקום בנשמה
את עישנת כבד, ואני שתקתי
בלילות הגשומים של דבלין
מתחת למנהרות, מתחת לגשרים
איפה שאת ואני נפגשנו
לא היה מקום
לעוד סיבוב של חרטות
ראינו אנשים חוצים את הרחוב שיכורים
בלילות הגשומים של דבלין
הצעתי לך
לרצוח את הרצונות
לפני שהמשאלות יתגשמו
לא יהיה לנו עוד מקום
הצעתי לך
בואי נאהב לפני הגשר האחרון
בלילות הגשומים של דבלין
לא הצלחנו להחזיק את עצמנו, בלי שנרגיש אשמים
ילדים שיחקו בשלוליות,
ואנחנו נבלענו בתוך הכוכים
חיפשנו משמעויות
לאלף זיכרונות שצצו, ונשרו מאיתנו כלעומת באו
בלילות הגשומים של דבלין
הקשבנו למנגינה
היא ליוותה אותנו, עד הדלת
ושם שקעה בתוך עצמה כמונו
אין סופים טובים בדבלין
אבל יש בהם מתיקות מסוימת
ואני הצעתי לך
לוותר על אלוהים
בלילות הגשומים
ואת הבטת בנשים הנכנסות בלהקה אל הבתים
צוחקות ומדברות בקולי קולות
לא רצית להיות אחת מהן
אבל היה בך פחד, שזה הרבה יותר מזה
בלילות הגשומים של דבלין
עמדנו מתחת לחלונות
האזנו לאנשים שחלמו חלומות גדולים
צחקו, ונזכרו שמחר זה שוב מתחיל מחדש
יש רגע אחד של שמחה
אף פעם לא ברור, מאין הגיע
אני מנסה להיזכר, מתי את באת
עמדנו מתחת לגשר, הבטנו בנהר
כוכבים שנפלו, המשיכו במורד
לא רדפנו אחריהם כעיוורים
בלילות הגשומים של דבלין
נותרנו שנינו, מותשים
חיבקתי אותך חזק
ידעתי, שמרוב הבטחות, לא נותר לי דבר להשאיר לך
סיגריות ועוד וויסקי אחד, ואז הכול נסגר
נשוטט לבד ברחובות
מן הקירות, ינשרו הכרזות
מן הבתים, אורות חלשים
בלילות הגשומים של דבלין
היינו חשופים לכול מגע,
עד שהחטאנו את הצורך ההוא
הצעתי לך
לחכות שיעלה הבוקר, להביט איך הכול מתעורר
ונשארנו על הספסל מול הנהר
מחכים שאחרון יעזוב את הבאר
ונתחיל את הספירה מחדש.