אלה השירים שלי. פרסמתי כמה מן השירים שכתבתי בין 2001 לבין
ממש לפני כמה ימים ובקרוב אני אפרסם עוד. אני אשמח מאוד לקבל
כל תגובה או ביקורת, זה מאוד מעניין אותי מה אתם חושבים, באמת.
אני בן 21 עכשיו וחלק מהשירים נכתבו עוד כשהייתי בן 17. רובם
בעקבות הדלקויות.

ל...


העלטה עטפה את המרום
ובלעה לאט את כל העיר
והבית עטוף בחשכה
ורק נר קטן אותך מאיר...

וידי נוגעת בשערך
מגעו נעים ממשי רך,
מבטי פוגש את מבטך
מסטורי וחם באור הלח...

ואתה אומר - "אני אוהב"
ואני אומר - "אותך מתוק"
ואתה מביט אל תוך איני
ואני רואה כל כך רחוק...

וידך עוטפת צוורי
ואני נצמד אל חום גופך
והכל סביבינו חשכה
ואתה שלי, אני שלך...

2003

לבן...

האיר אותי הבוקר הרגוע
ומשקעי אתמול נחים אחד אחד,
הם בעבר, ורק הגעגוע
איתי ביחד מתעורר מייד...

ואי אפשר אותו עוד להכניע,
תמיד הוא אחרי - בן לוויה.
יירד הליל, בוקר חדש יגיע
ושוב פעם אתעורר בצפייה...

2003

על...

הכל מתפורר, תקוות נמוגות,
תבוסת האמון, תמימות מתגוננת
לעוד נסיון אחרון מתחננת
בקרב השרדות חסר הפשרות...

עלו חששות, התערבה הבינה,
את כל הקריאות היא בין רגע הרדימה,
מפל רגשות היא סחפה והקסימה
בטוהר דבריה, דברי אביונה...

ושוב לא היה לה דבר להפנים,
אחד על גבי השני היא הניחה
תקוות, אמונה וחלום שהפריחה
עד כי לא החזיק עוד מגדל הקלפים...

תמימות מתוקה! שמייך טהורים!
אליך אהבה ושנאה לי ביחד,
תמיד את מכה, אך ליבי מלא פחד
אותך לאבד, שארית נעורים...

1.2003

לאחר הפרידה...



האם בלילה התמים
שבו אתה לעצמך
והדממה בחשיכה
אתה נזכר בי לפעמים?

ומעורפל געגועים
בשעת השקט הזוחל
אתה מביט אל תוך הליל
ומתרכז בכוכבים?..

אם כן, רציתי שתדע,
אני איתך מבט מרים!
עם אור אותם הכוכבים
ועם אותו רח לילי
אנחנו שנינו מתמזגים...

2003

נוסטלגיה



הו ארצי מולדתי!
הר טרשים קרח...
איפה הוא? רועה צעיר
מחוייך, שמח...

והיכן השה, הגדי,
המעט צולע
שאת שמו כל ילד קט
במושב יודע...

והיכן הם הפרחים?
רוח מלבבת...
השדות החרושים
וחיטה מוזהבת...

וכל ים השיבולים
מרקד ברוח,
ואיתו עלמות החן
לא יודעות מנוח?

ובתום העבודה
הן יורדות מגבע
בפיהן מזמור כפרי
ואיתן בטבע...

והיכן אוויר הרים
הצלול כיין?
בערות ונחלים
בצלילות המים...

והיכן האנשים
באמצע הדרך,
אהבת האדמה
מלאת הערך,

הו ארצי אהובתי!
רק הזמן בורח...
איפה את מולדתי?
הר טרשים קרח...

2004

רחמים!



רחמים! רחמים לחלש, לא חשוב
אם חבר או אוייב מלפניך גווע.
זה הכלל הראשון בלוחות המוסר
ולכל הבריות ולך הוא נוגע!

וכשאש מרגמות, פיצוצי פגזים
מוחקים את הכפר, את החף מכל פשע,
את האם, את הילד הקט הרועב
קום! עמוד אז זקוף, ומגר את הרשע!

אל תשתוק, והשמד את הצמח הרע,
צמח של תרוצים, הצדקות ושל פחד,
פתח לבך, וראה את סבלם הנורא
ותבכה ותדע אז חמלה, וביחד -

עם רודפי המוסר, אם דורשי בצדקה
התאחד! ותדרוש להפסיק את ההרג!
וביחד כבלו את ידי השתן
נטרלו את כוחו המרדים של הפרג...

אך היו זהירים, פן תיפלו לחיקו!
אל תקחו אקדחים, אל תלחץ על ההדק!
על ידי אי ציות להרוג הלחמו,
על ידי אהבה - תכבשו את הצדק!

2001

אפיגראמה...


בביצת עבות שוקעת, מתפרפרת האומה,
תחת כובד מנהיגינו נכנסה בתוך עצמה!
רק ה"סטנד-אפ" של מורינו, הסנילי השמנמן,
מחזק את עול-רוחינו ונותן לנו עוד זמן...


2002

ל...


[הכמיהה להאמין, וחוסר היכולת להתכחש לבילתי אפשרי,
זא מחלתי והיא גורמת לסבלותי הרבים ביותר...]


ושוב אין בכוחי להתאהב!
ואין אני יכול לשאת עוד סבל.
מחוסר התקווה להתקרב,
מעול השחור שבמסך האבל...

להסתחרר בין שמאל ובין ימין
להתנתק מכל אמות הדעת,
ורק לחלום ורק להאמין
ולפחד ורק לרצות לגעת -

בכף ידך, יקר מיהלום!
למות מהחיוך שעל פניך,
לחוש אותך, לנשום אותך יום יום!
לחיות את שמחתך, את מכאובך...

אין בכוחי לסבול, להסתתר,
לקמוהה אך עמוק בפנים לדעת,
שלי אתה אף פעם לא תתמסר,
להענות מכך, ומהלהט -

שאת גופי ומחשבתי מציף!
את חוט חיי קורע ומשכיח,
ורק אותך, אותך להעדיף
מעל הכל גורם! לוחש, מבטיח:

"עוד רגע קט אותך היא מלווה,
כלת אהבתך, רבת הסבל..
ותתרפק עוד בזרועות האהבה,
ותתענגו עוד אל צלילי הנבל..."

וכל כולי רוצה להאמין,
לסם הקטלני והמרגיע,
ורק את כלתי אני מזמין,
וכתמיד קר היא אלי תגיע...

6.2004

ל...


[בעקבות  xxx  אשר מרוב העומק של ארונו,
לא רואים את דפנותו האחורית...]



אתה ואני בשתי הקצוות,
חופפת דרכי לדכיך.
ובילתי נראת חומת העבות,
ניצבת ביני לבינך...

נדמה שעליך רק צעד לעבור,
ביחד נלך בדרכינו,
הכל אשלייה! רבות הן שנות אור,
עוברות וצוחקות הן עלינו...

מדוע עם כן אני מהרהר?
קורא לסבלי להגיע,
מדוע שעות איתך מדבר?
אני את עצמי, שוב מתביע...

6.2004