חמש דקות! זה כל מה שהוא רצה, לא יותר שכן ידוע שהוא לא חמדן.
5  פאקינג דקות!
הוא חשב לעצמו איך הוא צריך לשכנע את עצמו  אבל לא היה בכך שום
צורך, שכן הוא לא נתקל בשום התנגדות, מצד עצמו כמובן אלא להיפך
- עצמו רק היה מרוצה עם ההחלטה שלו, זה בסך הכך 5 דקות מה כבר
יכול לקרות? בחקירה הוא היה מוכן להישבע שהוא אף אמר "בקטנה"
ובגלל שזה היה בארץ זרה, אז ברישומי המשטרה היה כתוב: "in the
small". לא רק שהוא לא חמדן הוא גם אחראי, לפחות כך נהגו לומר
עליו. אז לפיכך הוא הכין עוד בלילה שעבר 2 שעונים מעוררים, על
כל צרה שלא תבוא, למה? כי צרות באות משום טבען של צרות.
מתוך שינה עמוקה וחלום מתקתק, הוא לפתע שמע את הצליל האיום טי
טי טי טי טם, טי טי טי טי טם וכו'. הצליל בעצם מבשר לך שהנה
עוד יום של חרא מצפה לך. ואי אפשר יותר להתכרבל במיטת הקינג
סייז שהתחממה כל כך מגופך, וגופך בלבד, במהלך הלילה. ובכן
הביטוי חרא של יום שנכתב לפני 2 שורות , נתון לוויכוח , מה
שנקרא כל אחד והחרא שלו, אבל קשה לי להאמין שישנם יותר מדי
סיבות טובות לקום ב 6:50 לפנות בוקר! אחרי שהוא ביקש מעצמו את
הזמן הקצוב רק כדי לעצום שוב את עיניו, עצמו ענה לו:"יאללה
תרוויח". וכך חזר עצמו אל תוך התכרבלות חמימה במיטתן ואך הגדיל
לעשות וחזר בכוח לתוך חלומו המתקתק. וויתור עצמי? אולי...

הטלפון מצלצל! מכאן הכל עניין של שניות. אלפית שניות. המחשבה
הראשונה שלו הייתה : "שיט, מי לעזאזל מתקשר אלי ב... רגע מה
השעה בכלל? הא כן, זה צריך להיות עד 5 דקות אחרי 6:50,
ואומר..... מממממ.....", מעולם הוא לא היה טוב בחשבון, "כן
וואלה, 6:55". המחשבה השניה שהבליחה במוחו אלפית שניה אחרי
המחשבה הקודמת, ובעקבות אותה מחשבה הייתה : "מכיוון שזה לא הכי
הגיוני בעולם שמישהו יתקשר אלי בשעה 6:55, אז זה אומר שאולי יש
אופציה אחרת, אולי השעה עכשיו אינה 6:55".

OOPS :מחשבה שלישית:
כל 3 המחשבות מלוות בצלצול הפלאפון הוותיק שלו, שהוא כל כך
אוהב, ואחרים ....אפעס, איך נאמר זאת בעדינות, לא ממש. כן זה
אותו צלצול מוכר המלווה באצבע המרקדת בתנועות קצובות מצד לצד ,
עד שפתאום היא עולה באמצע הפזמון וחוזרת לצדדים). הוא בחר
בקפידה את המילה בא הוא יפתח את השיחה ואחרי התלבטות ארוכה הוא
בחר בסופו של דבר ב.... "הלו?"
ענה לטלפון בהססנות אך בהחלטיות  של אחד שאומר: "לא הערת אותי
אני ער ממזמן".  
הלו, זאת אחלה מילה שבעולם חשב לעצמו וחייך חיוך וירטואלי מתחת
לשפם,  זאת מילה קוסמו פוליטית, גלובלית בין לאומית ויש אומרים
אף בין יבשתית. מה שנקרא, היא תופסת בכל מקום.
לפתע, כתגובה, הוא שמע מהצד השני קול נשי באנגלית, אשר אומר את
שמו ופונה אליו בשאלה.
אותו קול נשי, היה קולה של הבוסית שלו, ששאלה אותו אם הוא
"יכול לפתוח את השער, בבקשה?" ,כאן כל דבר שבעולם בא עם
נימוסין ועם מילים כמו "בבקשה", כי "יש שורה ארוכה של מכוניות
שמנסות להכנס לבית ספר", שבו הוא אמור לעבוד, וש"השער נעול!".
לעצמו הוא חשב... שער??? הוא היה משוכנע שלא היה שום שער
בחלום.
אם להודות באמת, הוא כבר מזמן יצא מחלומו. בכל אופן תגובתו
הייתה "i'm on my way
", יענו אני בדרך. "שקרן", צעקו כולם, "בדרך לאן?", חנוק,
"בדרך לרוקן את שלפוחית השתן!",
אבל באמת שלא היה לו זמן לענות תשובה אחרת וכנה, וגם מצבו
הנתון לא היה בדיוק זה.
חצי שניה אחרי הוא שמע קול ניתוק וטווווו.... מתמשך. FUCK!!!

הוא צרח בעת שראה על מה מצביע השעון, 8:05 מה שאומר שכבר 20
דקות איחור והוא בקושי פקח את עיניו, רק המחשבה על עשרות מורות
ומאות תלמידות חרדיות שצובאות על פתחי בית הספר, ורק משוועות
לראות את קצין הבטחון, (כן ככה נוהגים לכנוות אותו פה) מגיע
וגואל אותן מייסוריהם, לא במובן הגס של הביטוי. פחות מ-2 דקות
הוא היה מחוץ לביתו, הוא לא חשב כלל על שטיפת פניו, צחצוח
שיניו ושאר אותם התארגניות בוקר רגילות והכרחיות, שכן כל רצונו
היה להגיע לבית ספר בהקדם האפשרי. הוא ירד בריצה לרחוב, לחכות
לאוטובוס לא בא בחשבון! רק ההמתנה היתה מטריפה אותו. אז הוא
חיפש את אחת מאותן מוניות שחורות, "בלאק קאב", שתמיד, ובכן לא
ממש, נפוצות ברחוב כמו פטריות אחרי הגשם. וכאן יש חבר חדש
בסיפור.... קוראים לו מרפי, לזכותו של מרפי חייבים לומר, שהוא
תמיד מגיע בזמן, הוא לא מאחר, והוא עושה את עבודתו על הצד הטוב
ביותר , אבל בחיי שהוא משקיע. אז מרפי בא, והוא הביא איתו את
מיטב החוקים. ברור שבמשך שעה לא עברה פאקינג מונית אחת לרפואה
(טוב, לא שעה אבל במצבו גם 2 דקות נראו והרגישו כנצח).

אוי כמה שהוא מתוסכל וחסר אונים,עומד לבדו באמצע צומת בבוקר קר
וסגרירי, וכל זה בעיר זרה ומנוכרת, (נכון שאני דרמטי?) ורק
מתחנן לראות ולו מרחוק המונית המיוחלת. הוא מסתכל לכל הצדדים
ו....  כלום . גורנישט מיט גורנישט. או מרפי ידידי, רסמי מבסוט
עליך, אתה יודע לעשות את העבודה, יישר כח. צלצול טלפון. השעון
מראה 8:06, שוב הבוסית, ושוב היא מזכירה את שמו של הקצין והפעם
היא שואלת אותו :איפה אתה? "אהההה, העניין הוא שאת מבינה.....
את פשוט הערת אותי ו..... ו.... אני בדרך", ענה לה. "אבל אתה
קצין הביטחון", ירתה חזרה בטון מאוכזב
שוב קול הניתוק שמלווה בצליל הטטטטווווו. FUCK. אמר לעצמו ואף
הוסיף ססססאמק-ערס.
הוא פתח בריצה לתחנת מוניות הקרובה למקום מגוריו, 300 מטר, (יש
אומרים שהוא שבר שיא עולמי חדש).

הוא ניגש אל הסדרנית המבוגרת ואמר: "beis yaakov primary
school in edware road now!".
הוא נכנס למונית , הנהג היה ממוצא פאקיסטני, או כמו שנוהגים
לכנות כאן המקומיים, פאקי.
חמש דקות, (מוכר לך המספר הזה) של אי נעימות מתמשכת שנעה לה
באיטיות בכל הגוף ומחשבה אחת ויחידה שהתרוצצה במוחו במהירות
משל היה ילד הסובל מהיפראקטיביות ברמות הגבוהות ביותר שיש
שבמקום לאכול את דגני הבוקר שלו, הוא שם בקערה כדורי ספיד.
המחשבה הייתה :"ואו איזה פאדיחה".

8:14.  משלם לפאקי את שכרו, יוצא מהמונית ונכנס ישר לבית הספר,
מעיף מבטו שמאלה אל עבר החנייה, מצפה לראות עשרות מכוניות
כועסות על כך שנתן להם לחכות ברחוב הסואן.
ומזהה בסך בכל שבע מכוניות בודדות ומשועממות שלא ממש באו אליו
בטרוניה!
חברים, בשורה התחתונה הוא איחר בסך הכל בחצי שעה ועסק בעבודתו
כרגיל והשאר היסטוריה....

נראה שכאן הסיפור מגיע לסיומו,אך לא הדבר! הבחור/הקצין, (היה
רוצה... או שלא) נשבע שדבר כזה לא יקרה עוד, לכן במשך שבוע הוא
נשאר ללון במקום עבודתו, רק מהפחד שמא יאחר, הוא גם קנה עשרה
שעונים מעוררים וכיוון את כולם יחד ל שש וחמישים, ומיקם אותם
באיזורים אחרים בדירתו, מה שמחייב אותו לקום פיזית מהמיטה
ולהתרוצץ בבית על מנת לכבות את הרעש המצמרר

אני לא ממש יודע מה איתו היום אבל הוא הבטיח לי סיפורי מעשיות
בעתיד, אז 'זדיינו בסבלנות!!!