אל תצחקו כשאני מספרת לכם את זה, אבל יש לי מעין קטע מוזר עם
רומי אבולעפיה. קשה לי להסביר את זה, אבל אני רואה בה מעין...
בחורה כזו חסרת פשרות. שמה זין גדול על העולם ומי שלא מקבל
אותה כמו שהיא יכול ללכת לעזאזל וזו ממש לא בעיה שלה. אפשר
לומר שקצת הערצתי אותה על זה. איך כשהיא רבה עם אנשים, היא לא
מרחמת עליהם. לא פוחדת שהם יפגעו. היא תגיד מה בראש שלה וזהו
זה. היא לא שמה זין. היה לה כזה טון... לא מתפשר. והצורה של
הפה שלה כשהיא אומרת את הדברים... היא נראתה כל כך חסינה.
בעצם, אני מניחה שיותר קינאתי בה מאשר הערצתי אותה. קינאתי בה
שהיא מסוגלת לדבוק בדרך החיים הזו, של מי-שלא-מקבל-אותי-זבש"ו,
ועדיין היו כאלה שקיבלו אותה, שרצו אותה. חשבתי לעצמי, אם אני
הייתי חיה לפי הגישה הזו, כולם היו עוזבים אותי מזמן להירקב
בפילוסופיות שלי.
אז, הקטע שלי איתה, ואל תצחקו עליי, באמת, זה שהייתי מעמידה
פנים שאני היא. ז"א, לא בדיוק היא, אבל כשהיינו רבים, כבר
לקראת הסוף, כשכבר לא יכולתי יותר, כשכבר הייתי אדישה, אבל
עדיין הייתי צריכה לענות, הייתי עוצמת עיניים, ועושה כמוה עם
הפה. ההבעה שיש לה כשהיא אול-מייטי רומי. הייתי מדברת בטון
שלה. וכשעשיתי את זה, הייתי מתחזקת. מתחשלת. זה היה כמו שריון,
נעשיתי פתאום חסינה. המילים שלו לא נכנסו לתוכי והכאיבו לי, הם
חלפו על פניי בלי לגעת בי בכלל. זה היה טוב, הייתי עושה את זה
הרבה. זה מה שהחזיק אותי מלהתפרק.
הרבה זמן לא עשיתי רומי. לא יודעת, אני מניחה שמאז שאנחנו לא
ביחד, לא היה לי צורך בזה. המשכתי להיות אני הרגילה, זו שבדרך
כלל לא אומרת מה שהיא חושבת ומרגישה, שמנסה להתאים את עצמה
לאנשים שמסביבה, שכשרבה עם אנשים, יותר אכפת לה שהם לא יפגעו
מאשר לנצח. זה לא הפריע לי, כזו אני, חייתי עם זה. אבל לפני
כמה זמן הצטרכתי אותה שוב. הרגשתי חלשה, מגעילה, כאילו עוד מעט
אני אהפוך לשלולית ואשפך על הרצפה. הצטרכתי אותה. הצטרכתי אותה
שתיכנס בתוכי ותחזק אותי. אבל הם לקחו לי אותה. בעונה הנוכחית
של "שבתות וחגים", היא פתאום נהייתה רגישה, פגיעה, חסרת בטחון.
מגששת דרכה אל הלא נודע, מנסה להתמודד ולא להטיח את הראש בקיר.
התחלתי לעשות רומי, ונפלתי עוד יותר חזק. זה לא עבד. נותרתי
לבד לחלוטין ועוד יותר חלשה ממקודם.
אני יודעת מה אתם אומרים, זו בסך הכל סדרה. אבל אם אפילו רומי
הבינה שבסוף הראש נשבר ולא הקיר, אז אני כבר לא יודעת איך
להעמיד פנים שאני חזקה. |
