הבדידות - אי שם
בין הרים וגבעות
בין שלל הצבעים והקולות
הרחק מהמון והמולה,
בגפי, בנוכחות האפלה.
צעדים נשמעים,
מבטי לאחור,
העץ הגדול מתקרב במזמור.
שר בהילולה ובשמחה גדולה.
מבטי עצוב,
בעודו צוחק,
רקובה במפנים
אך הוא ממשיך... חונק...
איה השקט? הדממה?
לא נותר מאומה.
רוצה להיות לבד!
עזבוני לנפשי,
איך נעלם לו הקול החרישי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.