אנשים חושבים שכתיבה היא סתם. אנשים חושבים שכתיבה זה רק בשביל
הפרנסה ובשביל שיהיה לאנשים מה לקרוא.
ואני הייתי אחד מהאנשים שחיים בתוך בועה משל עצמם, שחיים בתוך
צל של מישהו אחר. אנשים תלותיים, כך הם נקראים.
למרות שאני הייתי תלותי, לאחר שאירוע קרה במשפחתי פתאום, ראיתי
פתח דרך ליציאה מבועתי. וכשיצאתי מבועתי ראיתי אותך. כה יפה
ביופייך החינני והשברירי.
שערך הערמוני והחלק לחש אליי: בוא הנה ותראה את פניה.
עינייך התכולות כמו הים והשמיים עוררו בי משהו בלב, ושפתותייך
המענגות נתנו לי דגימה קטנה מחיי שהולך אני לחוות.
אך לרגע התעופפה המציאות, והלב השמח והלבן הפך ללב בודד וכואב.
למרות שאהבתי אותך, קרה דבר שציפייה אליו לא הייתה בראשי.
הייתה תאונה, ואת היית בין אלו שנפגעו. אך מה אומר? בזאת ש...
מה שאני מרגיש כלפייך כתוב כאן.
רציתי להיות איתך תמיד, בליל האפרורי ובימים הבהירים, ברגעי
שמחה ואושר וברגעים קצת פחות נעימים, ברגעי אהבה ואכזבה וברגעי
דיכאון ועצב. רציתי להיות איתך בכל הרגעים שיש בעולם ובכל
המשברים והחוויות.
אך כל זה נקטע כהרף עין, ומאז אני כותב בשביל להשלים חור בלב
כדי שליבי לא יחסר לו משהו. כי כתיבה מזכירה לי את פנייך, את
שערך, את עינייך שחודרות לתוך ראשי וליבי כשאינני מצפה לכך.
כתיבה מזכירה לי גם...
כתיבה מזכירה לי את גופך המושלם, שפגם איננו נמצא בכתובת
הזאת.
כתיבה מזכירה לי המון דברים, אבל יותר מכל מזכירה לי היא את
ליבך האוהב, שאהב את כולם בלי שנאה וכעס, אלא רק אהבה ושימחה.
כתיבה מזכירה לי את חלומי, שאני איתך ביחד באותה בועה....