קיימים אנשים ריקים בעולם הזה, אתם מכירים אותם ואני מכיר
אותם, אנשים ריקים הם אנשים בלי עתיד או עבר, וההווה שיש להם
מסריח, הם עובדים בעבודות קטנות ולא חשובות, הם חיים לבד, בלי
חברים, מנותקים מהמשפחה. מהחברה.
יש להם שגרה חסרת תוכלת שמחזיקה אותם בחיים, לקום - לעבוד -
לישון, הם לא מתעוררים לעולם...
בשעות הפנאי הם יושבים מול הטלוויזיה,  ורואים עוד תוכנית
קומדיה שלא מצחיקה, העולם מדלג מעליהם, ולהם לא איכפת.

אלו האנשים שכשהיו שואלים אותם מה הם רוצים לעשות כשיהיו
גדולים לא הייתה להם תשובה, היו מושכים בכתפיים ואומרים שהם לא
בטוחים.
הם מעולם לא טרחו לדמיין את עתידם ואם ניסו אני לא מאמין
שהצליחו, הם לא ראו את עצמם בעוד שלושים שנה בפגישת מחזור, או
בעוד שבוע קונים במכולת.
הם מעולם לא חשבו על העתיד.

כשאמרתי שהם לא מתעוררים לעולם אולי טעיתי, וכשאני חושב על זה
אני מבין שטעיתי.
אנשים ריקים מתעוררים, אבל הם רואים את המציאות, את החיים שהיו
להם, זה קורה בטח לקראת גיל החמישים, שהם נעצרים בדרך מהעבודה
מתיישבים על ספסל עושים חשבון נפש, שואלים את עצמם: "מה
עשיתי?"
כשאיש ריק מתעורר יש לו שתי ברירות, לחזור לשגרת האיש המת,
להמשיך לעבוד ואז למות או פשוט להמהיר טיפה את החיים, לתפוס
שחייו ריקים מתוכן ואין סיבה להמשיך את קיומם.
עכשיו אני שואל אתכם:
"האם אתם אנשים ריקים? האם אני איש ריק?"
ושואל שאלה אחרת:
"האם לרצוח איש ריק זהו פשע? הוא בכל מקרה היה מתאבד בגיל
חמישים או עובד למוות..."


אז אני לא רוצח?