- מה? מה זאת אומרת יש לך "קצר בתקשורת", ד"ר, אני לא
מבינה...
- חמודה, יש אנשים שיש להם אבנים בכליות, קרע במעיים, וזה
בבטן, לך יש קצר וזה בתקשורת.
- איך אני אמורה לטפל בזה? יש לך איזה תרופה?
- יש טיפול, הוא אינטנסיבי ויכול לקחת ימים!
- אני אעשה הכל!
- טוב, את צריכה לצאת החוצה ולספר סיפור לפקידה, לשרון, ולחזור
אליי תוך חמש דקות.
(אחרי 5 דק'.)
- ד"ר זה לא קל, היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה.
- זה בסדר, זה סימפטום של הקצר. עכשיו קחי חצי שעה ונסי לדבר
איתה. אני אגיד לה להקשיב לך, ואת תקליטי הכל עם הרשמקול הזה,
טוב?
(אחרי 32 דקות.)
- טוב, אני אקשיב למה שהקלטת בקלטת ואבדוק איזה טיפול צריך
לעשות לך בדיוק.
- תודה, ד"ר!
- להתראות.
אוף... איזה משעממת... "שרון, תגרסי את התיק שלה. אני אלך אתך
לארוחת ערב כפיצוי, ומבטיח שזה לא יקרה שוב..."