היא עומדת עכשיו ומנסחת מיכתב פרדה.
הוא יהיה מוקפד.
לא יתפקשש ולו פרט.
פאאק.
לענתיקות כמנוי עוד יש שם למיכתב (המסר) הזה,
מכתב 'דיר - ג'והן.'
היא תכתוב, כי ככה,
וכמה ש
וברור ונכון,
ואבל.
והיי לכך.
וחבל,
וכוליי.
ואני בעת בלותי,
שוב כמו אהבל בן שש עשרה, מרגיש אשם שהעזתי לחזר!
סואו פאקינג בי איט!
ואני לא.
אני משופשף בלהיות בן זונההה!
ויכול כמו בהבל נשימה אחת לשסף,
ממש לשסף את גרונה.
אאוטינג?
מה בדבר?
ככה כאילו כזה לרמוז לחשיפה?
אה?
הנה לנו הפן האחר.
האלים.
המכוער.
מי יגדיר לי מהו מכוער?
מה התיסכול ואכן, הכאב גורם?
והקינאה?
לא זה לא מכוון כאיום,ולוודאי שלא ימומש.
ומאידך,
אה כן, אני אעטה פנים של מבין!
שמקבל.
ואכרע על ברכי באבירות של פלצן,
ואחייך לגבירה מצוות חכמים מלומדה:
"... ההולכים למות בזירה מצדיעם לך ..."
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.