"אני באמת מצטער...אבל פשוט נמאס לי. את חונקת אותי במשך כל כך
הרבה זמן. גדלנו ביחד, התבגרנו ביחד, חווינו דברים ביחד אבל כל
זה היה מזמן. בשנה האחרונה אני מרגיש שאת סוגרת עליי. זה כאילו
שאת מנסה לרכוש איזושהי שליטה בלתי מובנת עליי. אני באמת לא
מבין למה את עושה את זה?! היה לנו כל כך טוב ביחד ועכשיו את
מתעקשת להרוס הכול. למה? לא עשיתי שום דבר שפגע בך, ואת יודעת
את זה. את באמת יודעת את זה. זו את שמשתנה בשנה האחרונה. פתאום
כבר דברים אחרים חשובים לך אפילו יותר ממני. וכשאני העזתי
לפצות את פי קלות התחלת עם ההשתלטות הזאת. חשבת שתצליחי להשתיק
אותי על ידי זיונים מזדמנים, או על ידי גילויי אהבה שגם הם באו
לעיתים נדירות, אבל לא הצלחת. לא הצלחת לעבוד עליי. אני יודע
עכשיו מה ניסית לעשות. אני מבין הכול. אז אני רוצה להגיד לך
שהחלטתי להפסיק עם זה. החלטתי לשבור את רצף השתיקה ואת הפחד
שלי מפני חיים בלעדייך.  אני מרגיש בטוח בעצמי יותר ממה
שהרגשתי אי פעם. ולמען האמת זה אפילו קצת בזכותך..עכשיו כשאני
חושב על זה אז כן, זה אפילו קצת  בזכותך...עם כל הרשעות הזאת
שלך לאחרונה נאלצתי להיות לבד יותר מתמיד. גיליתי שגם לי יש
צדדים טובים. גם אני בן אדם. בן אדם בזכות עצמי ולא בזכותך!
שמעת את זה! לא בזכותך! לא בזכותך! איזה כייף להגיד את זה, אין
לך מושג. אז כמו שאמרתי עכשיו אני יוצא לחיים חדשים. לפרק חדש,
לחיים משלי שיהיו טובים פי עשרת מונים ממה שיש לי עכשיו איתך.
אני לא זקוק לך כדי להתקיים ואני אפילו רוצה להודות לך שהבהרת
לי את זה. אז תודה לך, באמת תודה לך. אני רק מצטער שזה חייב
לקרות ככה. רציתי להיפרד ממך פנים מול פנים אבל אני עדיין חושש
מהתגובות הלא צפויות שלך. חששתי שתתחילי לבכות או משהו כזה ואז
אני אשבר לגמרי. אני יודע שזה קצת מעשה פחדני..אבל מה
לעשות....זה מה שהכי נוח בשבילי ולשם שינוי הפעם לא חשבתי
עלייך. זה באמת כייף להוריד נטל כזה מעל הכתפיים-האחריות לחשוב
על מישהו אחר. אז זהו זה. זהו סופו של פסוק וסופה של תקופה.
אני יוצא לגלות את החיים שמחכים לי. אני הולך לתפוס אותם בשתי
ידיי ולא לתת להם לברוח ממני בשום אופן. אני הולך לסחוט מהם כל
טיפת הנאה אפשרית. אני הולך להצליח ולהצליח בגדול. ואני הולך
לעשות זאת בלעדייך ודווקא בגלל שאת לא שם. היית מאמינה?
שיניבוש הקטן יצליח בלעדייך. אני ממש צוחק עכשיו!!! אני נזכר
בהבעות הפנים שלך כשהייתי אומר לך שאני עוד אצליח. עכשיו אני
מבין מה הן אמרו. חשבת לעצמך שזה יקרה רק בזכותך. ובכן שוב
טעית. אלוהים ישמור, אני כל כך מאושר. אז תודה לך ולהתראות.
אני בטוח שלא תצטערי יותר מדי שאני עוזב. את בחורה גדולה.
ולא אני אפילו לא אגיד לך שאני אוהב אותך למרות 6 שנים ש-5 מהן
היו בכלל לא רעות. אני לא אגיד לך כי ברגע זה אני ממש לא אוהב
אותך. אני מוצף באיזושהי תחושה אחרת שגוברת על כל
האחרות....עצמאות קוראים לה, או ככה לפחות נדמה לי. אז היי
שלום. אני מקווה שניפגש."
היא לא הספיקה להוריד את בגדיה לאחר יום העבודה וכבר סיימה
לקרוא את המכתב. היא לא ידעה מה להרגיש. אז היא עשתה מה שהיא
עושה כל יום כשהיא חוזרת מהעבודה-הדליקה את החדשות של שעה 7.
"ונפתח בידיעה שהגיעה זה עתה. צעיר בן 27 התאבד היום בביתו
שבחיפה. מן המשטרה נמסר לנו ששמו יניב...."
היא כבר לא שמעה את ההמשך. אבל עכשיו לפחות היא כבר ידעה מה
לחשוב:  "יצליח בלעדיי הוא אמר, כן בטח...", וחייכה.