הוא ישב והתנדנד על הנדנדה שהייתה מחוברת לפרגולת העץ מעל
המרפסת, החזיק בקבוק בירה ביד וכמו בכל יום כמעט, חשב עליה.
הריב האחרון עם רייצ'ל גרם לו שוב לתהות אם התחתן איתה מהסיבות
הנכונות, אם יש כאלו. כבר חמש שנים שהוא ורייצ'ל מנסים לעשות
ילד וגם הפעם בדיקת ההיריון יצאה שלילית. הוא לא הצליח להחליט
אם הוא עצוב או שמח בגלל זה. רייצ'ל הייתה מדוכאת מאוד והחליטה
שכדי לצאת מהדיכאון היא נוסעת לעיר לעשות טיפול פנים
וציפורניים ואולי גם לקנות כמה דברים קטנים ויקרים מדי.
רייצ'ל נראתה כמו כל נסיכה יהודיה אמריקאית טיפוסית. היה לה
שער בלונדיני בתספורת מעוצבת ומוקפדת, היא לבשה תמיד ג'ינסים
של מעצבים וחולצות טי שונות ומגוונות וכשיצאו למסיבות והנשפים
הרבים שהיו מוזמנים עליהם הייתה לובשת שמלות ערב מרשימות
ומצועצעות. בכלל, הוא חשב לעצמו, ההגדרה הכי טובה לרייצ'ל תהיה
מצועצעת, בדיוק ההפך מרונה.

מכונית השברולט האדומה של רייצ'ל נכנסה לכביש הגישה לחנייה
ונעצרה בדיוק מאחורי הג'יפ שלו. רייצ'ל יצאה ממנה בתספורת חדשה
ומיד ניגשה לתא המטען ושלפה משם כמות נכבדת של שקיות. הוא הניח
את בקבוק הבירה על השולחן הקטן שהיה לצידו וניגש לעזור לאישה
שהייתה אשתו. כמו רפלקס מותנה הוא נשק לה על לחייה ושאל אותה
באנגלית במבטא ישראלי מודגש איך היא מרגישה. כאילו בלי יחס
לשאלה שלו היא התחילה לספר לו על כל הדברים הנפלאים והנהדרים
שהיא מצאה ושהיו במחירים ממש מגוחכים יחסית וב-SALE כמובן.
כשהתחילה לספר לו על מחזיקי המפיות שמצאה בכולבו הוא הפסיק
להקשיב לה והמשיך להנהן תוך כדי ריחוף לעולם משלו. היא המשיכה
לדבר בלי להרגיש בחוסר תשומת הלב שלו ועלתה בזריזות את חמשת
המדרגות בכניסה לבית. הוא הניח את השקיות על השולחן במטבח, נשק
לה ואמר לה שהוא לא מרגיש כל כך טוב והוא חוזר לשבת על המרפסת.
היא אמרה לו שהיא תבדוק מה שלומו כשתסיים לפרוק ולסדר את
הדברים החדשים שרכשה.

הוא התיישב שוב על הנדנדה התלויה וחזר למחשבות עליה. הוא עצם
את עיניו וראה מולו את הפנים החלקות שלה שהוא כל כך אהב. לאט
לאט החלה כל דמותה לעלות לנגד עיניו. הוא העביר את דמיונו
מהשיער שלה, אל העיניים הכחולות שלה שיכל לשקוע בהן ירד
לשפתיים החושניות שלה וליטף את שדיה ומותנייה שעלו מתאי
זיכרונו המשתוקקים לה. פתאום הוא קפץ בהתנצלות כשהרגיש את
רייצ'ל מתיישבת לצידו. היא התחילה לספר לו על המסיבה הבאה שאבא
שלה מתכנן בחווה הגדולה שלו והסבירה לו שהם יהיו חייבים לדחות
את החזרה לישראל בעוד שבוע, למרות הרצון שלו לחזור.
הטלפון צלצל והוא ניגש לענות. מהצד השני של הקו דיברה אימא שלו
שהתקשרה לשמוע מתי הוא חוזר לארץ. הוא אמר לה שזה עדיין לא
סגור ושהוא יודיע לה. הוא המשיך לדבר איתה כמה דקות נוספות
כשהוא עומד עם הגב לרייצ'ל שצפתה בו סקרנית לדעת עם מי הוא
מדבר. הוא סגר את הטלפון והחליט שהוא חוזר לארץ. הוא הסתובב
והחל לפסוע בצעדים מתונים לכיוון הנדנדה ורייצ'ל עליה. הוא
התיישב לצידה והודיע לה שהוא חוזר לארץ. היא שאלה אותו למה
עכשיו ומי זה היה בטלפון. אימא שלי, הוא ענה לה והוסיף ושיקר
לה שדוד רחוק שלו נפטר והוא חייב להגיע ללוויה הוא ידע שרק
מוות יכול להיות תירוץ מספק לטיסה חזרה ושמח שיש לו תירוץ
שכזה, אפילו אם הוא שקרי. רייצ'ל נתנה לו את הפרצוף שהוא הכי
שנא בעולם ובזכותו התאהב בה פעם, פרצוף הילדה הקטנה שנוטשים
אותה. הוא חייך אליה, נתן לה נשיקה וקם מהנדנדה. הוא נכנס לתוך
הבית ולקח לעיניים שלו כמה שניות להתרגל לחושך שהתחיל לחדור
לתוך הבית. הוא פנה אל המדרגות וטיפס לקומה השנייה בדילוגים
מהירים.

אחרי שסגר את הטלפון על השיחה עם סוכן הנסיעות שלו, שדאג לסדר
לו כרטיס דחוף לישראל, הוא העיף מבט נוסף אל ספר הטלפונים ותהה
אם להתקשר אליה שוב. הוא ניסה להתקשר אליה כבר קודם, אחרי ששמע
שהיא עומדת להתחתן וידע שהוא לא יכול לעמוד מנגד ולא לעשות
דבר, אבל היא לא ענתה. הוא החליט לנסות לתפוס אותה בכל זאת.
הוא ידע שאם הוא לא ידבר איתה לפני הטיסה הוא ישתגע במהלך שעות
הטיסה הרבות שמחכות לו. הוא הרים את אפרכסת הטלפון וחייג את
המספר שלה מבלי להציץ ולו פעם אחת בספר הטלפונים הכחול שלו.
לילות שלמים הוא היה יושב מול הטלפון בחדר העבודה שלו ובוהה
לסירוגין בטלפון ובפנקס מתחבט בשאלה אם להתקשר אליה או לא. הוא
ידע שזה לא הוגן להתקשר ולהפריע לה כך למהלך החיים שלה עם
התלונות שלו.
בתחילת אותן תקופות של בהייה ממושכת אל תוך הלילה מערכת
הנישואים שלו ושל רייצ'ל הייתה עדיין יחסית בסדר והדבר היחידי
שהפריע לו בחיים היה המצב בחברה שעבד בה והמחשבות על מה יהיה
כשיהיו להם ילדים משותפים. אבל ככל שעבר הזמן ומערכת היחסים
שלו ושל רייצ'ל נהרסה יותר ויותר עם כל הריון שהתפספס, הבהיות
הממושכות לתוך הלילה נהיו ליותר ויותר תכופות והרצון להיות עם
רונה ולא עם רייצ'ל נהיה יותר ויותר מוחשי.