יש דברים שאתה יכול לגלות רק כשאתה גר עם ילדים. אחד הדברים
הראשונים שאתה מגלה, זה שקטשופ זה משהו שלא נמאס. זה מדהים.
היית מצפה שבשלב מסוים, אחרי שאתה אוכל המבורגר עם קטשופ,
נקניקיה עם קטשופ, חביתה עם קטשופ ומלפפון חמוץ עם קטשופ (וזה
גם טעים) ומלווח עם קטשופ (זה לא ממש), זה ימאס ויצא מכל
החורים. אבל כנראה שיש בקטשופ משהו ממכר, שהקטשופ פשוט לא
נמאס, להפך, הוא גורם לך לטבול בו כל דבר. אתה פשוט לא יכול
בלעדיו.
עוד דבר מדהים שאתה מגלה, זה שלחם עם שוקולד זה פשוט וטעים ולא
משנה למה היה לך חשק קודם, לחם עם שוקולד מעביר הכל. לא משנה
אם התחשק לך צ'יפס, במבה, סושי או עוף צלוי, לחם עם שוקולד
מעביר הכל. אני עדיין בדילמה אם זה טוב או רע לדיאטה, אבל בטוח
שזה טוב למצב הכלכלי.

כשאתה גר עם ילדים, אתה מבין ששלווה ורוגע יש בשעות שהם ישנים
או לא בבית, וכמה חשובה הפרטיות. כשאתה גר עם ילדים אתה מגלה
שזכוכית זה לא דבר יעיל, ושתמיד צריך להיות לך "סליק" לדברים
החשובים באמת. למרות שבשלב מסוים אתה מבין, שהדבר הכי חשוב
בעולם זה ללכת לראות אותם מקבלים חגורה צהובה-לבנה בג'ודו, או
לדבר אתם חמש דקות לפני שהם נרדמים. כשאתה גר עם ילדים, אתה
מגלה שהאמת היא הדבר הכי מקסים, וכמה חשובה הכנות. כשאתה גר עם
ילדים אתה מגלה כמה אתה גדול, וכמה אתה בעצם קטן.

כשאתה גר עם ילדים אתה מגלה אושר אמיתי מהו. אין מה לעשות,
כשאיזה גופיף קטן, שבקושי שוקל עשרים קילו, רץ לקראתך ומזנק
עליך בחיבוק הכי חזק בעולם, פשוט כי אתה שם והוא אוהב אותך, זה
אושר. כשאתה חולה, ויצור מתוק בא לבדוק כל כמה דקות איך אתה
מרגיש עם מבט מודאג ורציני על הפנים, ואתה מרים את עצמך מהכרית
ואומר לו שיותר טוב ואז הוא מחייך בהקלה, זה אושר. כשאתה באמצע
התרגיל הכי קשה בשיעורים, ואתה לא מבין למה זה לא הולך, ופתאום
בא איזה גמדון כזה ומושך אותך כדי שתיקח אותו על הידיים ותיתן
לו חיבוק, פתאום אפילו התרגיל מסתדר בקלות והכל נראה הרבה יותר
אופטימי. כשאתה חי עם ילדים אתה מגלה שיש עוד דברים שחייבים
להיות באמבטיה, חוץ מסבון שמפו ומרכך. הרי איך אפשר בכלל לשקול
להיכנס למקלחת כשאין עשרה צעצועי מים לפחות מפוזרים על הרצפה?
ואיך אתה בכלל מעז לצאת מהבית בלי להסביר לאן ולתת חיבוק
ונשיקה?!? בושה. לאנשים שחיים עם ילדים יש מין ברק כזה
בעיניים, והרגשה כזאת ששום דבר אחר בחיים לא חשוב חוץ מהציור
המקסים שהוא צייר לך אתמול (ריבוע ועיגול והרבה קווים
מבולבלים).

ואז מגיע השלב שאתה מבין שאת אף אחד חוץ ממך זה לא מעניין,
וקשה לך להבין איך זה יכול להיות, הרי הם כל כך מקסימים! אז זה
הקטע בלגור עם ילדים, פתאום לא רק אתה והעולם שלך חשוב, פתאום
יש שם עוד מישהו שאתה חלק מהעולם שלו, ובין אם תרצה ובין אם
לא, הוא חלק מהעולם שלך, ולפעמים, אתה אפילו לא יודע איזה חלק
ענק.