כל שנה בהתקרב החגים ויום הכיפורים
אני נושא רגלי בכבדות לבית העלמין
מביט בבאים בהולכים
באבנים
לאט לאט הם נאספים
מבטם קודר והם מהנהנים
החזן קורע:
"אל מלא רחמים שוכן במרומים"
ודמעה לא רצונית זולגת
ואני אחריו בלחש
'אל ללא רחמים שוכן בדברי הימים'
לרגע נראה לי כאילו הופנו אלי מבטים
והוא ממשיך בקולו הערב:
"המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה"
תן לי קצת מנוחה לנשמה
אני מחרחר בין יבבה ליבבה
"במעלות קדושים וטהורים כזהר הרקיע"
למה לקחת לנו את החיילים
למה בית העלמין מלא קברי ילדים
מישהו תוקע לי מרפק
כן צריך להתעשת
ללכת בשורה
בעל הרחמים
מסתיר רחמיו
עד שננוח אנו
על משכבנו
ונאמר
אמן.

ערב יוה"כ תשס"ד