הלכתי בשביל המוביל לאפור המרגיע הזה
פתאם הגיע אחד ושם לי רגל,
נפלתי וצלעתי בהמשך השביל.
הצליעה הקשתה עלי עם השנים
עד שיום אחד סטיתי מהשביל,
הייתי ממשיכה ללכת לולא התנפל עלי מישהו
ודרדר אותי במורד ההר.
התגלגלתי למטה,
למטה...
מנסה לעצור...
והנה קצה הצוק -
ואחריו התהום
הושטתי יד לאחוז בענף.
הוא לא היה יציב או גדול.
לא יכולתי לטפס בעזרתו.
הוא השאיר לי אופצית חיים זמנית,
ובחרתי בה יום יום.
מודה אני לפניך... על הענף.
תודה.
ועכשיו עומד מעלי איש ומושיט לי יד.
עיניו טובות והוא מחייך.
אם אחזיק בו הוא עלול להפיל אותי.
או שמה ימשה אותי למעלה...
אתה יכול להציל אותי מחיי?
|
