תומרקה וינטרוב / עונות |
שבת אותי לראות,
מילותיי מתבלבלות,
בין צלילים ומנגינות,
ופנייך הפגועות,
מחשבותייך מסגירות.
מבט כזה חטוף,
רגלייך עוד זזות,
מחשבותייך שוב רוקדות,
עם חילופי העונות,
כמו אלפי טיפות שקופות,
כבר יורדות לי הדמעות,
עוד דקה קצרה,
לפני פרידה עצובה,
דמעותיי לא מפסיקות,
את זיכרוני הם מאירות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|