מלאכים ורודים כיסו את השמיים. טיפות זעירות של דם טפטפו עם כל
משב כנף.
הם המחשבות המתות של העבר. גרגירי עפר אשר התעופפו במשב הרוח
והתגבשו.
כי כאן בעולם הזה לא נותנים לשום דבר טוב למות באמת.
רק להתענות הרחק מעבר לעננים.
כל אשר ניתן להם הוא לבהות בחיים שבעבר פרחו להם ללא גבול וכעת
נישאים בגלי הריקבון.
הם מצטופפים להם בשמיים כמו דגים בתוך אקווריום.
מתקבצים בכדי לחזות בסוף העולם.
הרחק תחתיהם, קילומטרים של חלל מוצף בשמיים קפואים ומלוחים.
מבנים אדירי קומה כובשים את המבט. מקדשים וככירות. גורדי שחקים
והיכלים פאר מבהיקים. ענני אבק משייטים להם בין החלונות.
ערפילי בושה אשר משתדלים לכסות אשר בעבר היה רב פאר הוד וקסם.

גופות מבטון וזהב. מגדלי מלוכה. בתי תפילה וארמונות. מזרקות
משנהב ואזמרגד יורקות מי תהיה אפלה. הדממה אופפת את העיר כחבל
תלייה. עשויה להטריף היא את המעטים אשר עדיין נושאים את עול
החיים. ככל שהזמן חולף מתמעטים הם. וביום הזה ממש יקבע גורל
האחרון שבהם.