בראשית תמימות הייתה המוזה,
ומתאר לבנותה תילי תילים של מגדלים.
אך ברגע של ריק עצמי,
התאבדה בעצמה, להפוך היוצרות,
ואת עצמה פוררה ליציקות אבנים רבות.
ובנתה על כתפיה מגדל קלפים,
שאף חומת לבבות אינה יכולה להם.

עד שיום אחד באה התובנה, שאם לא לנתץ ולשבור,
אז לברוח באחת מארובותיה עדיף לבחור.
ויותר לא להתגלגל במדרגות אותו חור שחור,
ופיח ממכר מאותה הקטורת לצבור.

ומי ייתן ויהיה זה רק עוד רגע אחד שאצליח לעבור,
אל הלא נודע בשמלה לבנה ומכחול.