|
אישה שלי
אתהלך סביבך מוכת אביונותיי
אנופף בילדות מחותלת מעל ראשי
ואומר - כפרות.
אלטף את רחמי ואנופף בדגל נשיותי
אתקרב אלייך מרחק נשימה
ואבקש להיבלע בתוכך.
אצמיד אותך לחלון הראווה של חיי המאושרים
ואנשק את זגוגיתך המטושטשת
כשקיר זכוכית מבריק מפריד בינינו.
נתתי לך פטיש
ושברתי את קיר ההגנה שלי
דרך ידייך.
חיבקתי את בטנך ושדייך
בנסיון התמזגות נואש
ולא מצאתי שם חיים.
אמרתי - כפרות.
עטפתי קימורי בטלית לבנה
וחזרתי לבנות את חיי המאושרים
-בעצמי-
מכסה כל כך הרבה שטחים מהרבה כיוונים שונים...
|
|
|
לאחרונה אני
עסוק בגן החשמל
עם לקוחותי
הנאמנים, ואין
פנאי בידי לגלוש
לעיתים קרובות
באתר הבמה
החדשה.
עם זאת, בכל פעם
שאני נכנס, אני
מוצא סלוגן פרי
עטי כבר בדף
הפתיחה.
אני לא יכול
להחליט אם זו
דרכם של אנשי
האתר לומר לי
שהם מתגעגעים
ורוצים שאחזור
לפרסם סלוגנים,
או שסתם שלחתי
יותר מדי כאלה
בשנה האחרונה.
אולי פשוט תשימו
שלט, אפרוח
ורוד, תחזור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.