כשיורד שוב הליל,
אני אל הירח מתפלל.
לא, רק לא לצאת.
חיי הלילה הורגים את נשמתי
מנכרים את ליבי.

מוצא עצמי רוקד ברחובות,
מחול המוות זורם בעורקי
מוביל אותי אל הטרף המפתה
כשבוי בקסמיו אני נושק.
נשיקה אחת, אדומה וחמה

המוות מתאחד עם החיים
איני יכול להתנגד לדמים
השניים מתמזגים.
בקרב של מלחמת עולם
הסיפוק והכאב אותי עוטפים.

המוות ניצח

ואני חוזר באופוריה למשכני,
מתפלל כי הפעם אחזיק מעמד
ואזכה לחוש את היום צורב בי לעד,
פוטר אותי מסבלי,
פוטר אותי מעצמי -

זוהי קיללתי.