עד יכלו חיי
אמרתי
ואני מתכוונת, באמת
מחכה לבד לרומן הזה
מחכה לך שתדע לבד מה לעשות
שלא אצטרך לרמוז,
מחכה שתפסק האי נעימות
שתחכה לי ליד הבית, עם ורד או בלי
עדיף עם שושן צחור,
שתבין שזה או הכל או כלום.
שתיקח בזרועותיך ותניף לאוויר ולרוח.
שיעלם הפחד.

אוטו גלידה עובר מתחת לבית שלי
כמה זמן לא שמעתי בארץ אוטו גלידה.
בשכונה הקטנה המוגנת הזאת.

אני רוצה ללמד אותך כל מה שאני יודעת
אני רוצה ללמוד ממך, תלמידה כנועה למרותך
אני רוצה לעשות איתך ילדים.

יום אחד, לא עכשיו, יהיה לנו טוב.
אנחנו דומים ושונים בצורה מסוכנת
התגלמות השכן שממול
חשבתי שכבר מצאתי את זה

שלח מכתבים מהקו
אל תשאיר אותי לבד
שלח לי מכתב ארוך ארוך
שאוכל לקרוא שוב ושוב
ולבכות עליך המון.

הלוואי שיכולתי לשנוא
לשנוא אלה שמאיימים על חייך
על חיינו, הלוואי.
לא לשנוא זה אפילו יותר גרוע,
חוסר אונים
אף אחד לא אשם
ואין לאן להוביל את האנרגיה
את הדאגה,
רק יושבת מחכה לך
או לטלפון שיספר לי שאינך עוד.

הלוואי שיכולתי להתגונן
לומר שאני לא פסימית או מלנכולית
האופטימיות והנאיביות עברה מהעולם
פינתה מקומה לפחד
בעתה איומה וקבלת המציאות

אנחנו לא חיים בשום שיר קאנטרי,
לו יהי