"שחר? למה אתה לא רוצה שיבואו אליך הביתה אף פעם?
מה, יש לך משהו להסתיר מאיתנו? אני לא מבין שחר. אתה ילד
מוזר."
"אמא של שחר זונה, אמא של שחר זונה, אמא של שחר זונה והוא בן
זונה, נה נה נה נה נה..."
כולם שרו יחד בהפסקה. זה יוני. הוא תזמן את זה כך שזה יהייה
מושלם. וכשיוני אומר משהו, כולם עושים. לפחות כמעט כולם.
אף אחד לא ידע בוודאות שאמא של שחר היא באמת זונה. כולם ידעו
שאבא של שחר ברח ונטש אותם, אבל בקשר לאמא שלו, הכל היה בגדר
שמועות. פעם יואב היה אצל שחר ואמר שראה מישהו נכנס עם אמא של
שחר לחדר, והיו שם קולות מוזרים נורא. מאז אף אחד לא בא לשחר.
אפילו אם מישהו רוצה לבוא, שחר לא מסכים, הוא דוחה את כולם
בנימוס, ואומר שהוא עסוק ואף אחד לא שואל יותר מדי שאלות. אבל
יוני, יוני הוא ילד מהילדים הרעים האלו שחייבים להציק. הוא
משגע את שחר כבר כמה שבועות. ילדים יכולים להיות עם כל כך אכזר
לפעמים.
שחר לא אמר כלום, רק בכה. הוא בכה עם הרבה דמעות, אבל בשקט.
הוא בלע הכל. כל השיעור שחר לא הקשיב ולא השתתף, אפילו לא זז.
כל השיעור הוא היה מרוכז בדבר אחד: טלי. הוא אהב את טלי. טלי
היתה מלכת הכיתה. עם צלצול הפעמון בסוף השיעור כולם הזדרזו
לצאת מהכיתה, ורק טלי הלכה לאט לכיוון הדלת ונעצרה כשראתה את
שחר עדיין יושב. היא ניגשה אליו.
"שחר אני מצטערת, אתה יודע, אני לא שרתי עם כולם. אני חושבת
שיוני הוא סתם מאניאק, אבל אל תתייחס, מחר הוא כבר יישכח ויציק
למישהו אחר."
"באמת, זה מה שאת באמת חושבת טלי?"
"כן, כן אני בטוחה, במוקדם או במאוחר זה יעבור לו."
"תודה טלי."
"תגיד שחר, אולי אני אבוא אליך ואראה שכל השמועות האלה לא
נכונות, ואמא שלך לא מה שאומרים שהיא. אחרי זה גם אספר לכל
הכיתה ואז יפסיקו ללעוג לך. מה דעתך?"
שחר הסיט מבט.
ניתן היה להבחין על פניו כי הוא מתאפק שלא לספר, לא לספר לטלי
את האמת. זה הציק לו. אבל, זאת טלי. הוא אוהב אותה והוא סיפר
לה הכל.
הוא סיפר לה איך אבא ברח והשאיר המון חובות ואין כסף בבית,
וכבר כמה פעמים באו כל מני אנשים מהמדינה, ולקחו להם את
הטלויזיות ואת הוידאו והמכונת כביסה. הוא סיפר שבגלל שאמא לא
למדה אז היא לא מוצאת עבודה, והיא מוכרת את הגוף שלה. הכל
בשביל שלו ולאחים שלו יהיה אוכל וכסף לקנות ספרים, כדי שילמדו
טוב וכשהם יגדלו יוכלו למצוא עבודה בקלות. טלי בכתה קצת ואחרי
כמה שניות אמרה במעין הארה: "אני חושבת שזונה זו גם עבודה".
היא אמרה לשחר שהיא חייבת לספר על זה לכולם, וכשהם יבינו הם
יפסיקו לצחוק עליו. שחר סירב בתוקף והחל להתנהג בתוקפנות. הוא
טען שאף אחד לא יבין, והוא בכלל התפלא איך טלי מגלה הבנה
לענין.
טלי לא הבינה על מה כל המהומה, אך שחר המשיך להלחץ ואף השביע
את טלי שלא תגלה כלום. הסוד שלו ידוע רק לבנאדם אחד.
מאותו יום שחר וטלי הפכו לחברים טובים. הם ישבו יחדיו בכיתה,
שיחקו יחד ועשו שיעורים יחד בבית של טלי. כבר מזמן שלא היה
לשחר כל כך כיף בחיים. כנראה שעצם זה שטלי נהייתה חברה שלו,
מילא לו חלל נורא גדול בחיים, והיה נראה כאילו לא חסר לו ממש
כלום, למרות הקשיים.
באחד מן הימים טלי באה אל שחר אבל לא לבית, הם שיחקו יחד בחצר
למטה. שם היא ראתה את אמא של שחר מגיחה מהחלון. היא שאלה אם לא
חם להם ואם הם היו רוצים משהו לשתות.
היה חם נורא וכוס מים קרים לא יכלו להזיק, אך שחר דחה מיד את
ההצעה של אימו. וטלי, למרות שהשמש סינוורה אותה, לא הפסיקה
להסתכל לעבר אמא של שחר. טלי הבינה אז שאמא של שחר היא בכלל
אמא כמו כל האמהות ולא משנה שהיא זונה.
בעיני טלי כל העניין של הכיתה כנגד שחר היה פסול, וטלי לא אהבה
את העובדה ששחר יכול לשחק רק איתה ולא עם כולם. טלי החליטה
לספר לכולם מה באמת קורה עם שחר. היא היתה בטוחה שכולם יבינו.
והם הבינו. לפחות כמעט כולם. פתאום כולם התחילו להיות נחמדים
לשחר, רובם מרחמים ומקצתם סתם כי טלי אמרה להם. אבל משהו אחד
הם הבינו מטלי טוב: הם הבינו שזונה זו גם עבודה.
ושחר לא הבין למה כולם נחמדים אליו, הוא רק שמח, הוא חשב שכל
הנחמדות הזו של כולם היא רק מפני שהוא חבר של טלי והיא נורא
מקובלת, אבל טלי היתה שלו, אז לא היה איכפת לו כל כך. ויוני,
יוני נשאר מאניאק. הוא לא קיבל את זה. הוא לא קיבל את זה בכלל.
מה גם ששחר לאט לאט תפס את המקום שלו בכיתה. יוני ועוד כמה
חברים שלו לא שינו את היחס לשחר . יוני כל הזמן היה מסתכל על
שחר במבט אכזר, כזה של שנאה טהורה, כאילו הוא הולך לעשות משהו
רע לשחר.
ביום שישי אחד אמא של יוני ועוד כמה אמהות הגיעו לבית הספר.
שחר הלך לספרייה ובדרך שמע מהחדר של המנהל צעקות.
זה עניין אותו. הוא נעצר והקשיב. זאת היתה אמא של יוני.
"אני לא מוכנה שהבן שלי ילמד עם ממזרים! לעזאזל, אמא של הילד
הזה זונה! אני צריכה שהילד שלי ידבק במחלות?!, זה החינוך שהבן
שלי צריך לקבל?!"
ברקע שחר שמע עוד קולות ודפיקות על השולחן. שחר עמד ובכה.
הפעם הוא בכה עם דמעות והרבה רעש ואז צעק: "חשבתי שזונה זו גם
עבודה!" וברח בריצה מבית הספר.
המנהל בכלל לא התרגש מהצעקות של אמא של יוני ושל שאר האמהות,
ולא התכוון לזרוק את שחר מבית הספר. להיפך, המנהל אפילו אמר
לאמא של יוני ולשאר האמהות שאם הם לא מסכימות זה, מבחינתו
הילדים שלהן יכולים לעזוב. שחר נשאר.
אבל בינתיים שחר ברח. ברח ולא חזר. הוא הלך נורא רחוק והוא
ידע. הוא ידע שטלי גילתה לכולם ושיקרה לו, למרות שהוא הש ב י ע
אותה.
הוא נזכר שהוא וטלי שיחקו בחצר והוא לא רצה שאמא תוריד לו מים
למרות שהיה צמא. הוא לא יחזור עוד לבית הספר הזה לעולם והכל
בגלל טלי, הזונה הזאת. |