אני כל הזמן חושבת על מה שאמרת,
על זה שהיה בסדר.
על הפרצוף הרגוע והחצי מחייך הזה שלך
שמשום מה כל כך בטוח שיהיה בסדר.
עכשיו אני בבית.
אמא שלי גמורה, בקושי הצלחתי לדבר אתה.
אחותי חזרה מהעבודה
והלכה לחדר של אמא שלי לבכות.
אח שלי חזר מהעבודה ונכנס אלי לחדר,
אני רואה שהוא רוצה לדבר אבל הוא לא יכול.
ואבא שלי שוכב במחלקת טיפול נמרץ.
אז למה שיהיה בסדר? תמיד בסוף נהיה בסדר.
אבל איך יהיה בסדר? איכשהו תמיד נהיה בסדר.
ומאיפה בכלל הביטחון המוגזם הזה שיהיה בסדר?
- אל תשאלי כל כך הרבה שאלות ואל תדאגי,
 בסוף יהיה בסדר.