[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בטח יצא לכם לפחות איזה פעמיים בחיים לשחק  סנייק. אמנם פעמיים
זה לא מספיק כדי להבין את הסיפור הזה, אבל תתפסו איזו נוקייה
ותבדקו תראו שאני צודקת (זו לא משימה בלתי אפשרית והודעה זו
בהחלט לא אמורה להשמיד את עצמה תוך שום פרק זמן מוגדר).
אולי זו רק אני ויש לי איזו בעיית קואורדינציה נדירה, אבל
נראה לי שלא, ונראה לי שאפשר לדבר באופן די גורף על ההרגשה
הזו, כשאתה משחק ואחרי המון הצלחות רצופות, פתאום,  אתה כמה
פעמים כמעט "אוכל" את הנקודה ואתה תמיד איכשהו מצליח ללכת
מסביב (אפשר להגיד סחור וסחור או שיגלו אותי לארצות הקור?)
ובמשך כמה שניות טובות אתה יודע, שאם עיקרון המשחק היה לא
לפגוע בנקודה, היום היה יום המזל שלך. אבל מה לעשות זה לא.
אז הסיפור שלנו הוא על מוטי. מוטי הוא באמת בחור מוצלח. כל
אמא פולניה הייתה חולמת על ילד כזה, ואם לא, אז לפחות שתהייה
לה בת שתתחתן עם מישהו כמו מוטי ועדיף עם מוטי עצמו. אתם
יודעים מה, עזבו פולניה. כל אמא באשר היא אמא.
אז מוטי, ככה עם כל המוצלחות שלו, קם יום אחד בבוקר וזה באמת
לא קריטי איזה יום זה, כי משם התחיל מן רצף של אירועים שנמשך
תקופת מה. אנחנו כמחווה לנוקיה, ללוח השנה הסיני ובהתאם לסיפור
נקרא לתקופה זו "The year of the snake" . כן חשוב לציין שהיום
הזה לא היה שבת. זה לא ציון מטעמי דת, אלא כדי להחזיק פה מידה
מינימלית של אמינות. כי מוטי קם והלך לעבודה. במה מוטי עבד?
במה שעבדו רוב הבחורים המוצלחים עד למשבר בהיי-טק, בהיי טק.
למוטי לא הייתה אז חברה או משהו בסגנון (אמרתי לכן - מוצלח).
ולא היה אכפת לו להשקיע השקעה סבירה פלוס כדי לקבל איזה
פרוייקט חדש. עכשיו אני לא כזה בקיאה בהיי-טק, אבל הבנתי שלא
כל אחד מקבל כל פרוייקט ויש איזושהי מידה של תחרותיות. מוטי
היה רגיל לזה שהוא מוצלח. מוטי ידע שיש לו סיכוי. הוא חלילה לא
חשב שזה בכיס שלו, אבל היה לו די סביר שלא תהיה לו בעיה להתברג
בפרוייקט. חוץ מההרגשה הפנימית היו לו גם כמה חיזוקים לדעתו
הטובה. הבוס שלו למשל נכנס לשבח אותו כמה פעמים. הלקוחות מולם
עבד על הפרוייקט הנוכחי שיבחו אותו על היחס ועל המענה המהיר.
והלקוחות של הפרוייקט הקודם בכלל היו מרוצים מהמוצר. מוטי לא
דאג, עד ש... עד שרשימת חברי הצוות החדש פורסמה ושמו לא היה
ברשימה. הבוס שלו לקח אותו לשיחה, אמר איזה משהו על הפרוייקט
הבא ועל כמה שמעריכים אותו בחברה ועוד כל מיני כאלה דברים, אבל
מוטי הרגיש בפעם הראשונה, איך הוא ככה בפעם הראשונה פנה שנייה
מאוחר מדי ופספס את הנקודה. נכון הוא לא פוטר, ולא נפסל במשחק.
אבל מוטי היה רגיל להגיע ישר אל הנקודה וגם במצבים שנראו בלתי
אפשריים לבלוע אותה בפה גדול.  
הסיבוב הבא. אני רוצה לציין שהדברים קרו במקביל ולא ברצף
כרונולוגי. אני פשוט חייבת לספר את זה בחלקים, כדי שיהיה ברור
ולא יצא משהו כמו: כי הייתה מוטי גם קם בחורה והלך אחת לעבודה
חמודה. במה מוטי מוטי שם עליה עבד? עין. (תקראו מילה כן, מילה
לא ותבינו מה לעזאזל אני רוצה מכם). אז הסיבוב הבא כפי שבטח
הבנתם, קשור בבחורה. אז הייתה גם בחורה אחת, חמודה, מוטי שם
עליה עין. הוא לא היה מאוהב בה או משהו כזה, אבל היא נראתה לו
חמודה. מישהי, שהוא יכול לדבר איתה. נראתה גם לא רע. והיה
אפילו איזה רושם שהיא מעוניינת. מוטי בחור מוצלח, כמו שאמרנו,
והוא גם רגיל שבד"כ בסוף הוא משיג את הבחורה. והיא פלירטטה
והוא פלירטט. וככה היה נראה, שהיא שמחה לבוא לאירועים שהוא
משתתף בהם, והוא גם שמח לבוא לאירועים האלה. והיא היתה מסתכלת
עליו הרבה. אומרת כל מיני דברים שהוא יהיה חייב להגיב עליהם.
נו, אתם יודעים על מה אני מדברת. אני לא צריכה להסביר כל דבר.
אז בסוף אחד הערבים האלה. כולו בטוח בעצמו הוא ניגש ושאל, אם
היא רוצה ללכת לשתות איזה כוס קפה. וממקום לא צפוי בעליל היא
אומרת לו: "חבר שלי מחכה לי בבית". מיותר לציין שמוטי כבר ראה
בעיני רוחו, איך ה-small talk שעל כוס הקפה מתפתח לשיחה אל תוך
הלילה עם אופציה לתוספות. ועוד יותר מיותר לציין, שככה בבום
התנפצה התמונה שבעיני רוחו.  ושוב כמו שכבר אמרתי, זה לא שמוטי
היה מאוהב בה. וזה לא שמשהו מעבר לתמונה בעיני רוחו התנפץ בו
לרסיסים.  אפילו שריטה בלב זה לא השאיר. אולי, גג גג, מן כתם
כזה כמו שיש על הדיסקים לפעמים. כתם שאפשר לנגב רגע והדיסק
מפסיק לקפוץ.  אבל מה מוטי שוב הרגיש את תחושת ההחמצה. הוא עבר
ליד הנקודה. היה ככה קרוב "לאכול" אותה. ופספס.
טוב אני יכולה לספר לכם עוד כל מיני דברים קטנים שקרו למוטי,
ושחיזקו את ההרגשה הזו שבתקופה הנ"ל הוא כאילו חג סביב הנקודה
וכל פעם כמעט נוגס בה וברגע האחרון לא... אבל אני אוותר לכם.
אני מניחה שהבנתם את הנקודה, ואיך זה מרגיש לפספס אותה כמה
פעמים רצוף. אני יכולה בשביל ה-Happy end לספר לכם שבד"כ בסוף
כן אוכלים את הנקודה. או שנפסלים, אבל אז אפשר להתחיל משחק חדש
(אפשר אפילו להאט את הקצב רק כדי לאכול את הנקודות).  ועוד
משהו - זה קורה לכוווווווולם. ועל זה נאמר במקורות: "Nokia -
connecting people".
אה כן ועוד משהו קטן. אני יודעת, שאמרתי שמוטי הוא בחור
מוצלח. ואני מניחה שחלקכם הרימו גבה: "בחור מוצלח שקוראים לו
מוטי"  אז אני רוצה להזכיר, שאמרתי "מוצלח" לא אמרתי "מושלם".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשהייתי קטנה
וחשבתי מה אני
אהיה כשאני יהיה
גדולה, לא ידעתי
שהכי הכי אני
ארצה להיות
קטנה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/8/01 13:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית מור

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה