פרח יקר,
גידלתי אותך בזעת אפיים.
ויתרתי על פת הלחם שלי
כדי שתתפתח יפה.
סיפרתי לך כמה קשה לי
כדי שתבין
שכבר מזמן היית מת
אילולא וויתרתי
על ארוחות הצהריים שלי.
אבל עכשיו אני לא מבינה
למה אתה לא ממשיך לצמוח,
אז מה אם קצת הכיתי אותך...
אתה לא יכול לשכוח?!
פרח שלי,
אתה לא מבין
שאתה שלי ורק שלי?!
ורק אני שולטת בך!
עכשיו אתה תספק לי
את המזון
שלא היה לי בגללך
כל השנים.
תאכיל אותי
בפחדים שלך,
בתוכי הם יהפכו
לכוחות עצומים.
תבין שלידי אתה כלום.
אבל אתה עדיין יקר
כי אתה שלי,
ותמיד תישאר יקר
כי יצאת מרחמי.
והלידה היתה קשה.
וכואבת.
עכשיו אתה תוותר
על פת הלחם שלך!
תאכל רק
מה שאתן לך,
כי רק אני יודעת
מה טוב בשבילך.
אני אמא שלך!
פרח יקר,
בצער רב אני נפרדת
מהיצירה שלי.
אתה כבר פרח גדול
אחרי שעזבת אותי,
ואתה לא חייב
להקשיב לי יותר...
אבל תדע
שעל האוכל שלי
אני לא אוותר! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.