איך שתרצו לקטלג את זה... בשבילי זה סוג של וריאציה אחרת
ל"ממש זוג יונים" http://stage.co.il/Stories/273983



היא, תמיד אהבה אותו...
תמיד רצתה שהוא יהיה לצידה.
לא היה אכפת לך לבטל 100 תוכניות, אם הוא התקשר ואמר שהוא בא.
הוא, תמיד אהב אותה.
כיוון שידע שהיא תקריב הכל למענו, לא הרגיש צורך להקריב משהו
בשבילה. אפילו אם הם קבעו תוכניות והיא התקשרה כבר 5 פעמים
להזכיר לו, אם משהו יותר טוב היה צץ, הוא בנוחיות היה שוכח
אותה.

היא, תמיד שכחה את עצמה איפשהו באמצע כשניסתה להסב לו
אושר.
תמיד רצתה שהוא יהנה.
בין אם זה בחברתה בין אם זה בטלפון ובין אם זה בחדרי חדרים.
תמיד רצתה שהוא יהיה מאושר וכבר שכחה את עצמה.

הוא, תמיד היה בטוח שהוא משקיע יותר,
שהוא מחפש פתרונות, שהוא עושה הכל הכי טוב.
חשב שאם הוא עושה יותר מידי יהיה לו טיעון טוב כשהם יריבו על
משהו.

היה להם רע. הם נשארנו ביחד מסיבה לא ברורה.
הם אהבו אחד את השניה אך לא היה שוב קסם בעיניים.
לא הייתה תקווה שהיום יהיה טוב.
רק שלא יהיה גרוע כמו אתמול.
שניהם חיו בפחד תמידי שכל פעם שיפגשו הם יתחכחו על הצד הלא טוב
של השני ויתחילו ניצוצות של ריב חדש.
זה היה אסון בדרכו להתרחש.
כמו פצצה שמתקתקת ואין שום דרך לעצור את הפיצוץ.
וברגע מחריש אוזניים שניהם כיווצו מבטים למשמע הפיצוץ.

לאחר כמה חודשים של הפוגה הם חזרו לקשר.
ניסו להתנהג כאילו כלום לא קרה ולנווט את הקשר למצב בו הם יהיו
ה"הידידים הכי טובים בעולם!"  
הניסיון כשל מהר כיוון שאף אחד לא רוצה לשמוע עם מי שכבה
האקסית שלו וכמה כיף היה בדייט אתמול.
לאט לאט הם חזרו להיות ביחד.
התנהגו כמו זוג לכל דבר רק... בלי הכותרת.

היא, אהבה רק אותו ורצתה לדבר על הבעיות ולתקן אותם.

הוא, רצה שהיא תבין לבד.
כשהתעוררה בעיה הוא קם והלך.
הם, לא פתרו שום דבר. למרות שתמיד היו להם רעיונות נפלאים על
איך קשר בריא אמור לעבוד.

היום, היא אוהבת אותו.
הוא, אוהב אותה.
היא, איפשהו עדיין רוצה להיות איתו.
הוא, חושב עליה ללא הפסקה.
היא מתגעגעת אליו ורק רוצה לראותו שוב.
הוא, עדיין לא ראה שהיא צבעה את שיערה.
היא, עובדת ולומדת כל היום.
הוא,
בכלא.