יונה נופלת, צונחת מטה
העלים בשלכת לא נשרו
החורף הגיע ואף לא טיפה אחת של גשם
העולם משתנה ואתה לא
מגיע הלילה ואני עיניים לא עוצמת
בבוקר המטושטש מביטה בחלון
שרידי התקווה כמו טל מכסים הכל
מנגבת אותם בחרטה ונגעלת
חושבת על העבר שאולי לא היה.
בורחת לים, מחפשת קצת שקט
הגלים לא נעים, לא זזים.
דממת העמקים.
ולפתע סערה סוחפת משתוללת
אני רצה פנימה, מקווה לסיומת
נלחמת בגלים, מתגרה באלוהים
ומאומה.
הסערה שותקת, נדמה אולי נרדמת
ורק אני זרוקה על החוף
תשושה וחיוורת.
עוצמת עיניים והנה כבר קיץ,
השמש לא טורחת אפילו לחמם
מתייאשת ומתיישבת,
חושבת ואומרת
בלב
לא עוד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.