ילדה צבועה יושבת במכונית של ילד עשיר ומפונק. ילדה צבועה עם
חיוך מאוזן לאוזן מקשיבה למה שיש לילד העשיר לספר לה, היא
מקשיבה, לפחות ככה לו נדמה. " אני רוצה לעשות משהו אבל אני לא
בטוח איך תגיבי, אני מפחד. תראי אני יודע שזה נראה כאילו יש לי
הרבה בטחון עם בנות והאמת היא שלא הייתי עם המון בחורות...
נמאס לילדה הצבועה לשמוע תירוצים. היא מתרוממת מהמושב לעבר
הילד העשיר והמפונק ומדביקה לו נשיקה לוהטת כדי להראות לו שהיא
בכלל לא ילדה טובה כמו שהוא חשב. זה לא כמו שחשבתי שזה ירגיש.
רציתי זרמים, רציתי וורוד. הוא עוצם את העיניים לכמה שניות גם
אחרי שהיא כבר סיימה לנשק אותו והיא מביטה בו כל כך יפה, איזה
ילד עשיר, מפונק ויפה. ילדה צבועה, מסתירה פגמים, ילדה צבועה
נוגעת עדין לא מפסיקה לחייך למרות שמבפנים היא נקרעת. היא
נקרעת מרוב פחד שגם הפעם זאת טעות, היא יודעת בתוך עצמה שזאת
אולי רק אולי גם הפעם טעות. אז מה אם היא בכלל לא שמעה את מה
שהיה לו לומר בשלושת הפגישות האחרונות ואז מה אם היא לא הסכימה
עם מחצית האמירות, היופי שלו היפנט אותה והקטין וצמצם את שאר
החסרונות ואפילו את העובדה שהם אולי רק אולי בכלל לא מתאימים.
ככה היא מתנהגת בתחילתה של כל מערכת יחסים עושה הכל מושלם,
עושה הכל יפה שיתאהב בה, שירצה אותה כל כך, שלא יברח. וכשהוא
שלה היא פורקת לאט לאט עוד חסרונות ומפגינה בפניו את אישיותה
האמיתית. וזה שוב לא מתאים. היא יודעת שזה לא מתאים, אולי רק
אולי לא מתאים אבל חוסר הבטחון שלה צועק תנסי רק לנסות אולי
הפעם זה שונה. אולי הילדה הצבועה צבועה אליו הילד העשיר
והמפונק ולא לשכוח גם יפה אבל הילדה הצבועה צבועה בעיקר ורק
לעצמה.