כמה כבר אפשר לספוג?
על זכוכיות מעץ לחגוג
שוב לעשות אותה טעות
לשבור את הראש מאיזו שטות.

מתי יפסיק הלב לכאוב?
ומכתבים אפסיק לכתוב.
לשיר שירים רק לעצמי
להיסגר בעולמי.

ואיך זה שכבר לא בוכה?
מתוך שינה משמיעה צרחה
חולמת בהקיץ ולא רוצה להתעורר
חושבת שאולי ההוא עוד יישאר.

הלך בלי שוב
וזה עצוב
רציתי שישוב.

מאז אין כוח לאהוב
לא מצליחה להשתחרר
רוצה כבר להפסיק לחשוב
על לילה שלעולם לא יגמר.

ועכשיו בין השיניים
מסננת קללה
וקצת יבש לי בעיניים
מדבר היא הנשמה.

והוא הלך
ההוא לא שב
ההוא גם לא יחזור.

ורק אחד אמר שהוא אוהב
וגם זה רק כשהיה שיכור.