כשהייתי ילדה
כל חיבה הייתה
לטלנובלה.

גדלתי.

פתאום אהבה היא משהו
כל כך אמיתי,
מוחשי,
יומיומי
ועם זאת נסתר ואפלולי.

רוצה לרוץ אליך, לחבק, לנשק
לצחוק איתך ועם חברייך
להיות נאהבת.

רוצה שתרוץ אלי, לחבק, לנשק
להצחיק אותי, למחות את דמעותיי,
לאהוב.

עצוב לי שהרצון ללכת גבר על הרצון להישאר
שהעולם החיצוני קוסם לך יותר מהעולם שלנו שנינו.

קשה לי לדעת אם זה אמיתי או חלום
אם אני מערימה קשיים לשווא או בודקת
באופן רציונלי ומפוכח, את הקשר בינינו.

אני רוצה שתשמח אותי.
לא תצחיק.
לא תשעשע.
לא תבדר.
ת-ש-מ-ח.
תהפוך למאושר.
תעשה משהו בשבילי
משהו שאיננו לנו שנינו
משהו שהוא רק לי
אבל מפחדת לפתח ציפיות
שמן הסתם
יתבדו.