אני צבועה.
אני שונאת את כל מי שאני יושבת איתו, ונרקבת איתו ערב ערב ליד
שולחן בטון עמוס בקשקושים על אנשים שאני בכלל לא מכירה, והם
מוגדרים כ"חתיכים" או "חמודים"
וכל ערב אנחנו מחכות מחדש בשעה 6:45 שהם יעברו כדי לראות אותם,
ואז אנחנו הולכות לקחת סלט מחדר-אוכל כדי לראות אותם שוב.
ומחכות על המדרגות, כדי שהם יעברו שם, ואז נראה אותם בפעם
השלישית, ואולי אפילו תהיה להם סיגריה בשבילי ואני אבקש מהם,
אבל הם לא יתנו לי, למרות שאני תמיד נותנת להם.
אני נותנת לכולם. אני זונה, אני שרמוטה.
בשקט בשקט, אני שרמוטה כמו כולן, מוכרת את הגוף שלי לכולם.
בשקט בשקט אני צבועה, מדברת על אנשים ברוע, ואח"כ הולכת ויושבת
איתם וצוחקת איתם...
אבל לא אכפת לי, אני יודעת שגם הם עושים את אותו הדבר עליי.
אז כבר לא אכפת לי.
אני שונאת את זה שיש לי אובססיה לבנים, אני שונאת את זה שיש לי
אובססיות לערסים, אני אמורה לשנוא ערסים...
אני אמורה לאהוב קיבוצניקים שאנטיים וחמודים שמעשנים נובלס...
אנשים שהם כמוני.
אני צבועה. אני הולכת למסיבות צביעות, שכולם שם מנסים להיות לא
כמו כולם, אבל בעצם כולם כמו כולם, וכולם כמוני, מנסים להיות
מישהו שהם לא, מישהו חמוד ולא מזיק וקול ומשתכר ושמח וצוחק ושם
זין על העולם.
אבל כולם יודעים שאני ולא אפאחד אחר באמת כאלו, שכולם שמים
זין, שלכולם באמת אכפת
שכולם עושים פוזות, שכולם אוהבים תשומת לב, שכולם מנסים
להרשים.
כולם חושבים שלהם הכי הכי רע, אף אחד לא מסתכל לצדדים לבדוק מה
קורה.
לא באמת אכפת לאנשים.
לכל אחד יש את מעגל ה"חברים" המאוד קרובים שלו שלהם הוא מספר
את הכל.
ולי, לי יש את כולם, לכולם אני מספרת על מציצות וזיונים
וקונדומים וחברים ושיחות טלפון עם אנשים מפוקפקים...
אני מספרת לכולם הכל, אני פתוחה.
ממזמן אני כבר פתוחה. אבל בשקט בשקט אני פתוחה, למרות שכולם
יודעים שאני בעצם שרמוטה חרמנית חסרת מעצורים שחולה על סקס
וזיונים ומציצות, למרות שאני תמיד אומרת שלמצוץ זה לא כיף וזה
השפלה, אבל כל הבנים יודעים שהבנות נהנות מזה באיזשהו מקום,
וכל הבנות יודעות שהבנים יודעים את זה, ובגלל זה הרבה פעמים
אנחנו לא מעיזות להגיד לא.
אני לא מעיזה להגיד לא.
גם לי יש את ההוא שאני מחכה לו כל ערב ב6:45 שיעבור.. זה אותו
אחד שבשבילו אני הולכת לקחת סלט מחדר-אוכל, וזה אותו אחד שאני
יושבת על המדרגות ומחכה לו...
מחכה לו שיבוא עם הזאתי שהוא תמיד מנסה להתחיל איתה והיא דוחה
אותו כי היא כוסית ומותר לה להגיד לא, כי בטוח יש עוד בנים
הרבה יותר טובים ממנו שרוצים אותה,
אז מה אכפת לה?
לי אכפת.
כל מה שאני צריכה בחיים זה בית, מקרר עם עוגת קוקוס ו70 פקטים
של נובלס כחול. |
