ידו בידה משולבת,
הולכים הם אל החולות.
ידו את כתפה מחבקת,
מוחה מעיניה דמעות.
עיניו ננעצו בעיניה,
אומרות את ששפתיו לא אמרו
בעיניה - ענן עצב,
רק שלא יעצרו.
ידו בידה נאחזת,
ילד קטן וילדה
פוסעים לאיטם אל החושך,
בורחים הם מרעש דממה.
ילד קטן וילדה הם,
אל החולות הם בורחים.
ידו את ידה אוחזת,
שני ילדים תמים.
בורחים הם אל החופש,
רצים מבוהלים מעצמם.
ילד קטן וילדה הם,
אבודים בנבכי העולם.
ואיש לא ראה,
ואיש לא שמע,
את בכיים שלהם,
ברעש דממה.
נתקלתי לא מזמן בהודעה הגורסת שאין מקום ליוצרים הצעירים האלו
באתר. או לפחות, שדעתם פחות נחשבת, ושברוב המקרים, אין
יצירותיהם ראויות לפרסום. הדבר עורר בי תהיה קלה, שאולי בגלל
זה ככה אנו נראים - אולי באמת לא נותנים את הכבוד הראוי, לאותם
צעירים, שרק מחפשים בית ובמה לצעוק. |