עוד שלושה שבועות הכל ישתנה, לפחות זה מה שכולם אומרים לי, את
תהפכי להיות בן אדם אחר. אבל זה נורמלי, כולם משתנים אחרי מסע
כזה...
אני לא רוצה להשתנות, לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה!
להשתנות בגלל 8 ימים של זיכרון עצוב, שורשים עמומים... נראה לי
מאוד מוזר, תמוה, איך?  איך אפשר להשתנות ב8 ימים???  

עוד שלושה שבועות אהיה בארץ זרה, הארץ שממנה באתי, צריך לסגור
מעגל. "אם סבא שולם היה יודע שאת נוסעת לורשה, לעיר הולדתו,
הוא היה מלווה אותך לשדה תעופה בדמעות",  "את צריכה לבוא לשם,
ולהיות גאה, להראות להם שמאתנו לא נפתרים בקלות כזאת!"  אלה רק
חלק מהדברים שאני שומעת סביבי. ואני רוצה לנסוע, שלא תבינו לא
נכון, אני רוצה, רוצה מאוד אפילו - אבל פוחדת.

עוד שלושה שבועות אני אראה דברים מזוועים ומדהימים כאחד.
עוד שלושה שבועות הסיוטים שלי יתממשו.
עוד שלושה שבועות אני אעבור חוויה בלתי נשכחת.
עוד שלושה שבועות אני אבכה בכי אמיתי (רק אני יודעת למה אני
מתכוונת) בפעם הראשונה בחיים שלי.
עוד שלושה שבועות אני אטוס לחו"ל בלי הורים בפעם הראשונה בחיים
שלי.
עוד שלושה שבועות אני אטוס עם חברים שלי לחו"ל (ממש ששטוס...
מפגרים!).
עוד שלושה שבועות התמונות כבר לא יהיו בשחור לבן.

עוד שלושה שבועות אני אדע מה זה שואה.