ה. עילית / אתה |
באת אליי בדמותך כאביר
מלאת הערצה אלייך,
הלכתי אלייך ולא עצרתי,
רגליי לא נתנו מנוח,
עד אלייך, עד לשם.
מה נותר מאותו הרגע?
בו פגשתי את דמותך
וגיליתי שאינך?
ואתה, כמו כולם,
משוויץ בהיותך אדם
תיאורך, המוקסם
משלה כי בך אין דבר,
לא אוכל להביט בך,
כי בדמותי הרגשתי אותך
יותר מכל,
וחשתי כי אתה
יותר מאשר נברא
וציפיתי,
ואכזבני כיד הגורל,
לא נתת דבר,
לקחת הכל איתך.
כאביר באת אליי
ונעלמת, בחשכה.
מוקדש ליון, בהערכה רבה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|